חשיבות האומנות

אומנות היא שם כולל לעולמות יצירה שונים לחלוטין, בהם- עולם הספרות, אמנויות הבמה והאמנות החזותית. למרות השונות הברורה בין התחומים, קיים קשר הדוק ביניהם. קשר המתפרס על פני הטמעתן של מיומנויות לוגיות וחברתיות שונות, מסרים חוצי גבולות והצצה נדירה אל ההיסטוריה מנקודת מבטו של היוצר. במהלך מאבקו התמידי של האמן בשיקוף ה"אני" לעומת "הכלל", מתגלים אינספור תוצרים שאמנם מספרים סיפור אישי אך לא פוסחים על מסרים חברתיים. מכאן שאמנות היא הרבה מעבר לאלמנט דקורטיבי חסר אמירה שכן מדובר בכלי המעשיר לא רק את היוצר אלא את הקהל המתבונן, מאזין, נוגע ומביט על העולם קצת אחרת.

אימוץ מיומנויות וחידודן

אוסף הכישורים והמיומנויות בחייו של אדם עובר שדרוג אמיתי דרך עולם של אומנות. כל המיומנויות הנרכשות דוגמת שיתוף פעולה, חשיבה אנליטית, צלילות ורבלית (בדיבור או בכתב) ויצירתיות, מלוות את ה"רוכש" בכל מעגלי החיים. בנוסף, העיסוק היצירתי מפעיל אזורים רבים במוח והינו בעל אפקט מקסימלי על פני יתר דרכי הלמידה.

ההוכחה לכך באה לידי ביטוי במחקרם של ג'. ברטון, ר. הורוביץ ו-ח. אבלס (2000) הקרוי – "למידה דרך אמנויות: שאלת העברה". המחקר בחן את מידת ההטעמה של מיומנויות מסויימות בקרב ילדים דרך מקצועות האמנות ודרך מקצועות שאינם נמנים בחוג זה. תוצאות המחקר הראו כי הילדים המצויים בחוג האמנותי מתעלים בכישוריהם על יתר הילדים מבחינת חשיבה יצירתית, גיבוש קונספט אישי, נטילת סיכונים, ביטוי אישי, פתרון בעיות ושיתוף פעולה.

חשיפה היסטורית

לכל אמן יש את כלי עבודתו- מברשת, מצלמה, פטיש ושופין, ולעתים רק גופו. כל האמצעים הללו חוברים יחד לאחד הכלים העוצמתיים ביותר בשירות האומנות- כלי החשיפה והתיעוד. האמן הוא הרבה מעבר להיסטוריון שכן אל אירועי התקופה יוצק את הפרספקטיבה האישית המעצימה את עדותו או שחזורו. הסיפור מאחורי היצירה מסייע לצופה לדמיין את הבלתי יאומן ולהתחבר לעבר, להווה ולעתיד באופן סימולטני, וכך לגבש הבנה אודות העולם ולהרחיב את אופקיו.

ספרות איכותית, סרטי מופת ואמנות חזותית לוקחים את הצופה למסע בין תרבויות ולעתים אף גורמים לו לבחון את עצמו וקהילתו מבעד לזוג עדשות חדשות. כך למשל הצפייה במחזה "המלך ליר" מעמתת את הקהל עם כל מה שקשור לדינמיקה משפחתית, כשם שהתבוננות בפורטרטים בשחור לבן של דרותיאה לאנג משנות ה-30 וה-40 מסייעים לקהל להזדהות עם קהילת הרעבים שהתפתחה בתקופת השפל הגדול בארה"ב.

רשת חברתית עתיקת יומין

"אם אתה רוצה ליהיות מוזיקאי טוב יותר, הפוך לאדם טוב יותר" (ג'ון קולטריין). האובססיביות המאפיינת את העיסוק באומנות עלולה להתפרש כפעילות אנוכית המכנסת את האמן בתוך עצמו ומנטרלת אותו מכל מחוייבות אחרת. אכן, אמנות היא מאבק אינסופי של האמן באגו האישי בדרך ליצירה משמעותית כלפיו וכלפי סביבתו. אך כשמגיע הרגע המיוחל, יצירתו גוברת על כל מסר או שאיפה המתנוססים על גבי סטטוס, ציוץ או בדפי רשת שלמים ה"מדופדפים" הלאה.

האמנות כרשת חברתית עתיקת יומין, לא מפסיקה לתחזק את הפן הסוציאליסטי, הן בחיי האמן והן בחיי קהלו. לצד סל מיומנויות לוגיות הנרכשות בתהליך היצירה משתכללות להן גם מיומנויות חברתיות המגבירות את המודעות לשיתוף תרבותי והגברת המודעות סביב כבוד הזולת. ה"סל" המורחב כולל כישורים תפישתיים וקונגטיביים מוגברים, שבירת מחסומים תרבותיים וגישור בין כל שכבות האוכלוסיה המעוניינות ליטול חלק בתהליך של יצירה. אלמנטים כמו דת, גזע, מיקום גיאוגרפי, תרבות או מצב סוציו-אקונומי אינם מהווים מכשול ליוצרי המסר שאף מחדדים אותו עם ניסיונם.