זרמים ואסכולות באמנות במאה השנים האחרונות

אומרים שמבלי להכיר את העבר, קשה מאוד להבין את ההווה ועל אחת כמה וכמה את העתיד. זה נכון במיוחד לתחום האמנות, ולכן במהלך לימודי אמנות – בין אם במסגרת תואר באמנות או במסגרת אחרת – מקדישים נתח זמן משמעותי ללימוד ההיסטוריה של התחום.

חשוב לזהות ולהבחין בין זרמי אמנות שונים ואסכולות שהיו (וחלקן עוד ישנן) במשך השנים.

במאמר זה לא נוכל לסקור את כל הזרמים השונים (כי יש המון), אך נזכיר את אלה שהיו רלבנטיים ומשמעותיים בערך במאה השנים האחרונות, עבור אמנות רב תחומית והאנושות בכלל.

בואו נצא לדרך.

 

פאוביזם (1935–1900)

הזרם מזוהה בעיקר עם אנרי מאטיס. בתור התנועה האוונגרדית הראשונה של המאה ה-20, סגנון זה התאפיין בשימוש אקספרסיבי בצבעים, עיצוב נועז של פני השטח וקומפוזיציה שטוחה.

 

אקספרסיוניזם (1920–1905)

הופיע כתגובה להשקפות עולם מתנגשות ולאובדן הרוחניות. האסכולה מזהה בזכות עיוותים של צורות וצבעים חזקים, שנועדו להציג חרדות, רגשות גולמיים ואותנטיות.

 

קוביזם (1914–1907)

הקוביזם הוקם על ידי פבלו פיקאסו וז'ורז' בראק, שדחו את הרעיון שאמנות צריכה להעתיק את הטבע. הם התרחקו מטכניקות ונקודות מבט מסורתיות, ובמקום זאת יצרו אובייקטים מפוצלים ומופשטים באופן קיצוני.

 

סוריאליזם (1950–1916)

סוריאליסטים (כמו סלבדור דאלי) גינו את הלך הרוח הרציונליסטי, והאשימו אותו בין השאר על קיום מלחמת העולם הראשונה. הם הושפעו מקארל מרקס ומתיאוריות שפותח על ידי זיגמונד פרויד, שחקר את הפסיכואנליזה ואת כוח הדמיון.

 

אקספרסיוניזם מופשט (1950–1940)

זרם זה צץ בניו יורק לאחר מלחמת העולם השנייה. הציירים והפסלים הללו התנתקו ממה שנחשב קונבנציונלי, ובמקום זאת השתמשו בספונטניות ובאימפרוביזציה כדי ליצור אמנות מופשטת. אחד הידועים שבהם הוא ג'קסון פולוק.

 

Op Art (שנות ה-50 וה-60)

האמנות האופטית נתמכה על ידי התקדמות המדע והטכנולוגיה, והתבססה על אפקטים אופטיים ואשליות.

 

פופ ארט (שנות ה-50 וה-60)

אחת ההתפתחויות האמנותיות המוכרות ביותר של המאה ה-20. התנועה התרחקה מאקספרסיוניזם מופשט, ו השתמשה בחפצים יומיומיים כדי ליצור יצירות אמנות המייצגות את הצרכנות ואת תקשורת ההמונים. אמנים כמו אנדי וורהול ביקשו לבסס את הרעיון שאמנות יכולה לשאוב מכל מקור.

 

ארטה פוברה (שנות ה-60)

"אמנות ענייה" היא אסכולה שקראה תיגר על מערכות מודרניסטיות ועכשוויות על ידי שימוש בחומרים רגילים ביצירות. אמנים (בעיקר איטלקים) השתמשו באדמה, סלעים, נייר, חבלים ואלמנטים נוספים כדי לעורר סנטימנט קדם-תעשייתי. כתוצאה מכך, רבות מהעבודות הבולטות של התנועה הן פסלים.

 

מינימליזם (שנות ה-60 וה-70)

אמנות מינימליסטית התמקדה באנונימיות, והפנתה את תשומת הלב לחומריות של יצירות. אמנים דחקו בצופים להתמקד בדיוק במה שעומד מולם, במקום לצייר הקבלות למציאות חיצונית. האמן האמריקני פרנק סטלה היה מהמאמצים הראשונים של המינימליזם.

 

אמנות קונספטואלית (שנות ה-60 וה-70)

תנועה זו דחתה לחלוטין תנועות אמנות קודמות. אמנים העריכו רעיונות על פני מרכיבים חזותיים. למשל, האמן האמריקאי ג'וזף קוסות' חקר את התפקיד של השפה באמנות, באמצעות יצירה שמציגה כיסא אחד בשלוש דרכים שונות כדי לייצג משמעויות שונות של אותו אובייקט. מכיוון שסוג זה של אמנות התמקד ברעיונות ובמושגים, לא היו לו סגנון או צורה מובהקים.

 

אמנות עכשווית (1970 עד היום)

בשנות ה-70 החלה האמנות המודרנית, ומאז נולדו שלל אסכולות ותנועות שונות. אתם יכולים ללמוד על כולם באמצעות תואר באמנות או לבחור לימודי אמנות ספציפיים יותר, כמו למשל קורס איור דיגיטלי – שילוב של אמנות וטכנולוגיה שהופך משמעותי יותר מיום ליום.

 

זרמים נוספים באמנות העכשווית כוללים: פוסטמודרניזם, פמיניזם, ניאו אקספרסיוניזם, אמנות רחוב ועוד.