קרב תרנגולים – דריה קונשטיק

אוצרות: נגה אור-ים

אירוע פתיחה: 30.1 19:00
שעות פתיחה: א-ה 11-19. 30.1-22.2 דוד חכמי 18 תל אביב
_____________________________________________________

תפוז, תמר וצבר – סמליו הבוטניים של המרחב המקומי מתפרצים בציוריה של קונשטיק מתוך כדים שמידותיהם וסגנונם זר. במקרים אחרים, המצע נעדר ואלו צומחים יש מאין, ניצבים חסרי אדמה כלל. על אף תחושת התלישות נראה כי החי והצומח שופעי חיים, מרקמים עשירים וצבעוניות עזה. מזמין ומפתה להיכנס לעולם שיצרה קונשטיק – מרחב המתקיים בהרמוניה וסדר מופתי. שעטנז של סימבולים נשזרים יחד, ניצבים או נטמעים בנופים דמויי פאטרן(Pattern) המאיימים להמשיך ולהתפשט אל מעבר לקנווס. מעשה החיבור של שמיכת טלאים זו פותח חלון לאופק פלקטי ביופיו, ספק חלום ספק כלוב, ובו מתחולל קרב תרנגולים.

בתערוכת יחידה זו מעמיקה דריה קונשטיק, ילידת אוקראינה בברית המועצות לשעבר, בשאלות של זהות ושייכות דרך שפת המיתוס והפולקלור. ציוריה משלבים מוטיבים בסגנון נאיבי על רקע מבנים דקורטיביים עשירים – תבניות חוזרות הממלאות את המרחב בצפיפות המזכירה טפט קלאסי. הדימויים, אניגמטיים ומסתוריים, לקוחים מכאן ומשם ומשקפים פיצול תרבותי שהופך לעושר חזותי וזהותי. במבט ראשון מזמינה אותנו קונשטיק לפענח כתב חידה – לחפש את הסמוי מהעין הטמון בפרטים, בחיבור של מה שנתפש כבלתי שייך. אך ככל שנעמיק ניווכח שמדובר במבוי סתום המותיר מקום לתהייה. נראה שהבית מתקיים במרחב הביניים, בסדק אור הבוקע מחלון מוגף, באפשרות הגלומה בתוכנה של ביצת פָבֶּרזֶ'ה.

אם נתבונן מקרוב בשריון הצב, נגלה סדר ויציבות אבולוציוניים. מבעד למשקוף, נמתח הרחק קו דמיוני בין שמיים לארץ, שובר בקרני האור את הפאטרן האובססיבי, מעניק תחושת התמצאות במרחב חסר היררכיה. כך או כך, ריבוי נקודות המבט עשוי להעיד על חיפוש ובקשה להתמקם היכן שהוא. נראה כי הקנווס כמרחב מחיה לעולם אינו מתרוקן כי אם נטען בכלל הסיפורים הפוקדים אותו. זרותם תהפוך לחלק בלתי נפרד מהנוף בבוא היום. בתוך כך, גם סיפורה של קונשטיק, שמגיעה לישראל של שנות ה־90 באישון לילה בספינה גדולה, תוהה כילדה על צמרות עצי הדקל המשונים בעוד תרנגול מכריז על אשמורת אחרונה של לילה והשינוי שכבר החל להתחולל בזמן שישנּוּ.