תערוכה נוכחית | יובל שאול תערוכת יחיד: גופי תאורה (י/סודות)
אוצר: מנחם גולדנברג
פתיחה: יום חמישי 6.3.25 בשעה 19:00
נעילה: שבת 5.4.25
שעות פתיחת הגלריה: א-ה 11-19, שבת 11-14
יובל שאול – ציורים
גופי תאורה היא תערוכת הציור המקיפה הראשונה של יובל שאול. מדיום שהגם שאינו מזוהה עם האמן, מלווה אותו מראשית דרכו, ושייך, בדומה לאמנים אחרים, למרחב האינטימי, האישי, הפרטי. מדיום ראשוני ומיידי, שמאפשר מפגש בין הגוף הפועל לפני השטח של הנראה. מדיום שהפך עבור שאול, בשנים האחרונות, לעיקר העיסוק. לא עוד המשך גרידא לפעילותו הענפה וחוצת המדיומים של האמן, כי אם מעין מהלך טרנספורמטיבי של חזרה לדו-ממד. מה, שבפשטות, נעשה כדי להיראות. המרה והטמעה של תפיסת האמנות כ׳זירת מאבק׳, שבה מתעמתים כוחות הטבע והתרבות (היצר והיצירה), בהשתקעות והתעמקות בי/סודות החוויה האסתטית (ההנאה) מהרושם. השתקעות והתעמקות בי/סודות מעשה היצירה: י/סודות הפעולה – גוף (כוח ותנועה); י/סודות היצר – חושניות (פיתוי וגירוי); י/סודות החומר – מגע (התערבות ואפקט); וי/סודות הצורה – נראות (חומריות, פני שטח ואור). התמסרות לאור ולאינטרקציה שהוא מחולל בין החומריות, פני השטח והתנועה הגופנית כאירוע מתווך בין החושי לעל-חושי.
זה מפגש שעניינו בחיוב ובהעצמה, בהתמסרות לאופי הנסתר של הדברים, ולעקרון המתעתע של כוח הפעולה היוצר (כוח הדמיון): משיכת הדומה אל הדומה. ממשיכת החומר אל החפץ, ומשם אל המסורת, דרך הזיקות שבין ׳הכוריאוגרפיה הגופנית׳ שמחולל הציור והריטואלים הטקסיים שמחוללת התרבות סביב ׳אובייקט התשוקה׳, ועד לזהות שמתגבשת בין התנועה – או כוחות החיים/הפעולה – והאפקט. (ואפילו, במובנים מסוימים, אפשר לחשוב את המשיכה שבין האוניברסלי/הליברלי והיהדות – ׳הזיקה שבין אתונה וירושלים׳ – אותה ביקשה להציע ישראל.) זהו מפגש בין ׳פני השטח׳ של הנראות ל׳רובד חיצוני׳ של המציאות: מפגש עם מה שמבקש להותיר רושם מחד ולהשרות אווירה מאידך. מפגש קונקרטי ועוטף בו-זמנית. כמו עומד בהתרסה אל מול הסוג המשיחי/רוחני השכיח כיום, זה שעוטף באווירה את הקרבת הגופים הקונקרטיים, או לחלופין מקריב אותם לטובת אווירה. מפגש עם מה שכרוך בהתכוונות אל הטוב והיפה. (כמעט כואב לכתוב את זה.)
והגם שחומר אינו נושא טומאה אצל יובל שאול הוא לבטח אינו ׳טהור׳. החומרים, מהם עשוי הציור, רעילים. סגסוגות של צבעים ומתכות, חומרי דילול ומיסוס, וחומרי חיזוק ועיבוי. רוצה לומר, יש להם אופי ונוכחות – גוף – ולפיכך יש להיזהר בכבודם, לנהוג בהם בכנות. זהו, אם כך, מפגש בין גופים. גוף האמן שפוגש בגופניות החומרית, מפגש שמוליד את הגופניות הציורית, שבתורה, פוגשת את גוף הצופה. זהו מפגש בין גופים שמתקיימים בממדים שונים: הגוף התלת ממדי והגוף הדו-ממדי. מפגש שאותו מארגן שאול דרך קטגוריות של אינטנסיביות: סמיכות ודלילות (חומרית), שחרור וריסון (הפעולה), גדלים ומסגרות, שקיפות והשתקפות, נוכחות ושינוי מתמיד של תפיסה. מרחב של נראות שכמו בוקע מהאור הפנימי של הציור, בכדי לעורר עניין. במובן זה עבודותיו של שאול הופכות את
׳פני השטח׳ ואת ׳הרובד החיצוני׳ – את ׳הדו-ממד׳, את המופשט, את צורת הערך, את הציור – לממד חושני של פיתוי וגירוי. מרחב שבו הרגש מוליך את הגוף (מבעד לרצון) אל המחשבה, והופך אותה חלק מהמציאות, מהניסיון, מהחוויה הקיומית.
כאשר גוף פועל על גוף, כאשר תנועה פוגשת תנועה, נחשפים הגופים לטבעם הנסתר, לאופנים בהם הם מושפעים ומגיבים. גם אם בחלקיות המגע שבעת המפגש – בריצוד האור הפנימי על פני השטח, ברושם שנוצר ומתחלף ומתמיד. כמו התגלות של טבע החומריות/גופניות של החומר. הצבע אמנם לא מכיר את טבעה של היד הבוחשת בו, והמצע אינו מכיר בטבעו של הצבע שכך נוזל ומוצא את מקומו עליו, כפי שהרצון לא מכיר ביכולותיה של הפעולה בהציבו את דרישותיו. ובכל זאת הם כמו עוטפים האחד את האחר, אחוזים יחד, בכדי לאפשר לאותה התגלות על-חושית להופיע. כך מלמדת הפעולה את הרצון על טבעו האגואיסטי, כך מגלה המצע לצבע את האלסטיות של הבוהק שלו, והצבע ליד את מידת הצניעות, כשהיא נסמכת על יכולותיה גרידא.
כך מצליח הציור של שאול לכנס את הנפח של האובייקט הפיסולי, את החושניות החייתית של הפרוות, את הגבריות שמבקשת עולם – את גוף האמן, יצירתו, עברו – אל גופו שלו. קבוע במקומו, מביא איתו הציור של שאול את החלל והזמן שלו, את התנועה ואת האור שלו. מאפשר לאור – המובלע והמוחזר – לחולל את תנועת החומרים והצורות שבו, לחולל את תנועת הצופים בו.
כך מאפשר הציור של שאול למה שנראה על ידי ועבור כולם, להשתנות ולהתארגן בכל פעם מחדש, בהתאם לתנועת הגופים, כחוויה ייחודית, אישית, פרטית. כך הופכים ׳גופי התאורה׳ של שאול את פני השטח של הנראות ואת הרובד החיצוני של המציאות אפשרות לחוויה אינטימית ועמוקה.
מנחם גולדנברג, 2025
