נדב דואני

MagaziNO

בעבודה MagaziNO אני נכנס ברגל חופשיה אל עולם הפנטזיות שלי, מתעסק באנשים שאני מכיר, מלביש אותם בגדים ששייכים או שבכלל לא, מכוון עליהם תאורה לא נכונה, מערבב חומר וצבע, ויוצק אותם לתוך מגזין אופנה. אני עושה שימוש בסוגים שונים של מצלמות; מצלמה דיגיטלית, מצלמת לומוגרפיה ומצלמה חד פעמית ובטכניקות שונות ומשוגעות – חשיפות מרובות על אותו הפריים במצלמת הלומוגרפיה, פיתוח סרטים באמצעים פשוטים, שמירה על "לכלוכים" – ומאידך שימוש בפוטושופ ליצירת אסתטיקה מקבילה. בסוף התהליך אני הולך לבית דפוס ומבקש "הדפסה מהירה" ושימוש בניירות דפוס, אלו נועדו להעצים את המפגש הבלתי אפשרי בין עולם הפנטזיה שלי לבין עולם המגזין שממנו שאליו אני מכוון.
באשר לתכנים – אני מביים התרחשויות יומיומיות – חבר באמבטיה, אגרטל – מערבב בין מספר פעולות פשוטות לרקע או חפץ לא הגיוניים. כמו כן אני משלב צילומי שוטטות בעיר הגדולה (תל אביב) עם שוטטות באפריקה הנידחת, צילום דוקומנטרי מתערבב אצלי עם לבוש צבעוני (אופנה "אותנטית"), ילד רעב עם פורטרט עצמי של נהנתן, תחתונים עם עלי בננה, טלפון סלולרי עם אור חודר דרך ויטראז', ואמא שלי מדגמנת, הגילוי האחרון – אמא בשמלה, אמא עם כובע, אמא עומדת בפינה.
אני אוהב לייצר הרבה דימויים – חלקם פורטרטים, חלקם אובייקטים, חלקם מופשט גמור של מריחת מצלמה או הבזק פלאש. העומס והריבוי עוזרים לי לצאת מהעולם הקונקרטי למקום שבו התחביר הופך לא פחות חשוב
מהקריאה של הדימוי הבודד.בעבודה MagaziNO אני נכנס ברגל חופשיה אל עולם הפנטזיות שלי, מתעסק באנשים שאני מכיר, מלביש אותם בגדים ששייכים או שבכלל לא, מכוון עליהם תאורה לא נכונה, מערבב חומר וצבע, ויוצק אותם לתוך מגזין אופנה. אני עושה שימוש בסוגים שונים של מצלמות; מצלמה דיגיטלית, מצלמת לומוגרפיה ומצלמה חד פעמית ובטכניקות שונות ומשוגעות – חשיפות מרובות על אותו הפריים במצלמת הלומוגרפיה, פיתוח סרטים באמצעים פשוטים, שמירה על "לכלוכים" – ומאידך שימוש בפוטושופ ליצירת אסתטיקה מקבילה. בסוף התהליך אני הולך לבית דפוס ומבקש "הדפסה מהירה" ושימוש בניירות דפוס, אלו נועדו להעצים את המפגש הבלתי אפשרי בין עולם הפנטזיה שלי לבין עולם המגזין שממנו שאליו אני מכוון. באשר לתכנים – אני מביים התרחשויות יומיומיות – חבר באמבטיה, אגרטל – מערבב בין מספר פעולות פשוטות לרקע או חפץ לא הגיוניים. כמו כן אני משלב צילומי שוטטות בעיר הגדולה )תל אביב( עם שוטטות באפריקה הנידחת, צילום דוקומנטרי מתערבב אצלי עם לבוש צבעוני )אופנה "אותנטית"(, ילד רעב עם פורטרט עצמי של נהנתן, תחתונים עם עלי בננה, טלפון סלולרי עם אור חודר דרך ויטראז', ואמא שלי מדגמנת, הגילוי האחרון – אמא בשמלה, אמא עם כובע, אמא עומדת בפינה.
אני אוהב לייצר הרבה דימויים – חלקם פורטרטים, חלקם אובייקטים, חלקם מופשט גמור של מריחת מצלמה או הבזק פלאש. העומס והריבוי עוזרים לי לצאת מהעולם הקונקרטי למקום שבו התחביר הופך לא פחות חשוב מהקריאה של הדימוי הבודד.

נדב דואני
0528895447
[email protected]