סיון שיקנאג'י על שירה

סיון שיקנאג'י על שירה:

 בשנה שעברה לימדתי את יסודות השירה וכדי לעשות את זה קראתי אלפי שירים. ספרים על גבי ספרים, משוררות ומשוררים וכל אחד ניתחתי ניתוח יתר, כדי לנסות לזקק איזה נושא שאוכל להעביר הלאה.

זה היה קשה כי שירה צריכה לעבוד עם הבטן ולא עם הראש. או שאולי כמו במכות, כדי להוריד את הידיים שמגנות על הראש, אתה נותן אגרוף ראשון לבטן. קיצר, מה שקרה זה שהתחלתי לשנוא את השירה ואז איבדתי את עצמי. כל שיר שלי נשמע לי כמו משהו שכתבו לפני ויכתבו אחרי ובכל מקרה הרגשתי כמו איזה מסחטת מיצים מעופשת על דוכן ברוטשילד- אובריוזד. אז ניסיתי לברוח והכי רחוק שהגעתי זה לחלל, אבל איכשהו חזרתי גם לאמא שלי. אם יהיה לי ספר שירה נוסף בחיים האלה הוא יפתח במשפט: "וגם אם כתבתי לך ספר, זה לא אומר שנגמרו לי המילים עליך." ממש עוד מעט שש שנים למוות שלה. ובינתיים:

 

חלל / ס.ש

"הַדְּמָעוֹת זָרְמוּ בְּמוֹרָד לֶחִי

כְּמוֹ הַנָּהָר הַהוּא בְּרִישִׁיקֶש

שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ גֶּנֶטִיקָה שֶׁל הֲרֵי שֶׁלֶג

כִּי אָהַבְתִּי אוֹתָךְ וְנִגְמַרְתְּ"

 

(אִם הָיִיתִי שׁוֹלַחַת

אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה לִכְתַב עֵת בּחָלָל

וְוַדָּאִי הָיָה נִגְנַז.

הָיוּ שׁוֹלְחִים אֵלַי

מִכְתָּב תְּגוּבָה

וּבוֹ כָּתוּב:)

 

"הַדִּמּוּי אֵינוֹ מוּבָן.

מָה פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה "נָהָר"?

לֶחִי הִיא אֵינָהּ "מוֹרָד"

וְעָדִיף לְצַיֵּן מַעֲרֶכֶת כּוֹכָבִים מֻכֶּרֶת

עַל פְּנֵי אוֹתוֹ צִיּוּן מָקוֹם "רִישִׁיקֶש"

שֶׁנִּמְצָא (לְאַחַר חִיפּוּשׁ לֹא קָטָן)

בְּמַעֲרֶכֶת כּוֹכָבִים נִידַחָת

בְּשֵׁם "מַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ"

כְּמוֹ כֵן אֵין סָפֵק שֶׁהַכּוֹתֶבֶת ס. ש

מֵעוֹלָם לֹא חָוְתָה הִתְרַגְּשׁוּת בֵּין גַלֲקְטִית אוֹ

חֹר שָׁחֹר

שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָהּ לִכְדֵי בֶּכִי.

 

בּחָלָל דְּמָעוֹת אֵינָן "זוֹרְמוֹת"

הֵן נֶאֱסָפוֹת

אֶל הַמָּסָה הַכְּבֵדָה בְּיוֹתֵר

וְאִם נִרְצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמַּעֲרֶכֶת הַמֻּשָּׂגִים שֶׁהַכּוֹתֶבֶת עָצְמָה מַכִּירָה

אָז נֹאמַר:

"דְּמָעוֹת הֵן כְּמוֹ כּוֹכְבֵי לֶכֶת

שֶׁנִּמְשָׁכִים אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַאֵם

לְלֹא אֶנֶרְגִיָת הָאָב

הַצֶנְטְרִיפוּגָלִית

שֶׁמַּשְׁאִירָה אוֹתָם רָחוֹק

מַסְפִּיק

בִּכְדִי לֹא לְהִשָּׂרֵף."

 

(וְזֶה גַּם מֶטָפוֹרִי כִּי אִמָּא שֶׁלִּי מֵתָה

וְאַבָּא שֶׁלִּי הָפַךְ לִהְיוֹת שְׁנֵיהֶם

אֲנִי סוֹטָה, נַמְשִׁיךְ:)

 

"עִם זֹאת

מָצָאנוּ חֵן

בַּמִּשְׁפָּט הָאַחֲרוֹן בַּשִּׁיר:

 

"כִּי אָהַבְתִּי אוֹתָךְ וְנִגְמַרְתְּ"

 

עַל אַף שֶׁהוּא סוֹתֵר

אֶת חֹק שִׁימוּר הָאֶנֶרְגְּיָה

יֵשׁ בּוֹ מָסָה.

 

בְּתוֹדָה,

עוֹרְכֶי כְּתַב הָעֵת – סוּפֶּרְנוֹבָה"

 

(וְלָכֵן אֶכְתֹּב:)

 

"הַדְּמָעוֹת נִמְשָׁכוֹת אֵלַיִךְ

כְּמוֹ כַּדּוּר הָאָרֶץ לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלּוֹ

הֵן נִשְׁאָרוֹת תָּמִיד

רָחוֹק מַסְפִּיק

כְּדֵי לֹא לְהִשָּׂרֵף

וְקָרוֹב מַסְפִּיק

כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָהַר בְּרִישִׁיקֶש

לִכְתֹּב מִמֶּנּוּ

שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתָךְ וְנִגְמַרְתְּ"