דגל שחור, דגל לבן // עודד ידעיה
דגל שחור, דגל לבן
עודד ידעיה – תערוכת יחיד
פתיחה: יום ה' 7.3.19, 20:00
נעילה: שבת 6.4.19
זו תערוכה שלישית שעמדת המוצא שלה היא הפגנות. הרוח השתנתה עם הזמן; הפגנות שהחלו כמחאה נגד הקמת הגדר והחומה, הפכו עם השנים לשמירה על גחלת: הכרזה רפה נגד גזל מעיין, הגנה על רועי עיזים, מחאה נגד בניית סוכה בין ארבעה כפרים. התערוכה הזו היא קודם כל שחורה, כהחלטה; ההפגנות בתערוכה זו, מצולמות בריחוק, מעצם הישראליות, מעצם החציצה של המסך.
ענן גז, ניעלין, 2016
הריחוק הוא כמעט פואטי: התבוננות מרוחקת בשחור לבן – באנשים, בתנועה, בנוף. רגעי יופי, צמצום ותמצות, תאולוגיות וחושניות. צילום שמנותק מהבעת עמדה במישור הראשוני, אולי אפילו עם פוטנציאל להיפוכי משמעויות. אי אפשר לצרף לתמונות את הפחד מפני כדורי הגומי והכדורים החיים שנורים לעיתים בכינון ישר, או הגז שרודף, מעוור וצורב את דרכי הנשימה, רימוני ההלם וריח הבואש. הצעקות בערבית. הפצועים. המצלמה מנסה לאסוף 'עדויות', בידיעת כוחן הדל לשנות מציאות, לייצג, קודם כל, את פני השטח, לבטא את דו המשמעות בין עמדת המשקיף לעמדת המשתתף העוול, הגזל, האלימות מיוצגים בדו ממד, אך כדבר עצמו, לא רק הדימוי של הדבר, אלא ש"הדבר עצמו" יכלול גם את "האני המפגין" וגם את "האני הצופה".
מתוך הייאוש נולדת פעולת הכפרה. פגיעה בגוף הגברי – פציעה בהליכה על שברי זכוכית, פילוס מעבר דרך גדר קקטוסים ופציעה. כפרה על העוול העכשווי הנמשך ואולי גם על העוול שבשירות הצבאי הקרבי ובשירות המילואים וההתעוררות המאוחרת לנעשה בכיבוש.
אסופת צילומים זו היא רסיסי מציאות שנאספו בדרך של הקשרים, הרהורים, מחשבות, ובעזרת פילטרים ומסכות. האמצעים ה'אמנותיים'– החל ממסגור והקפאה, המשך ברדוקציה לשחור, לכותרות וחיבורים – הם כולם אמצעים של הרחקה, מעין משחק אינטלקטואלי/ אסתטי/פנים אמנותי. התערוכה הזו היא דגל לבן….ושחור. האמנות תעמוד מול הכוח, תישאר מפלטו של המתבונן החלש, הליכה על זכוכיות תתריס מול ישיבה בשילוב ידיים.
שעות פתיחה:
א'-ה': 11:00-19:00
ש': 11:00-14:00
