אבי שיאון

פָּתַחְתִי דֶלֶת, וְעָמַדְתְּ שָׁם

פרויקט הגמר שלי עוסק בנשיות והתבגרות הגוף, תוך בחינת יחסי כוחות בין הצלם לאובייקט שלו. תהליך העבודה על הפרויקט נמשך כשנתיים, במהלכן צילמתי את אשתי – איילה, במקומות שונים. במהלך המסע הצילומי הזה, איילה שיחקה, התחפשה, התפשטה מולי, ואפשרה לי לראות צדדים חדשים לא רק בגופה אלא גם באישיותה.

 

התמונות מבקשות לחקור את הגוף הנשי המבוגר, דרך התייחסות לסטריאוטיפים של דימוי הגוף הצעיר דווקא. אלה, מקבלים משמעות שונה מבעד המצלמה החוקרת/חושפת: עדינות של הבעות, יציבות במחוות גוף, תנועה והקפאה.

הצילום נע בין שני קטבים: מחד, ישנו הצלם הגבר המביט בדמות הנשית, משתמש בה – הן כחושק והן כמודע לתמונה הסופית; הוא בוחן את גבולות החשיפה של הגוף והנפש על ידי תיאור גופה ודמותה כחלשה, פגיעה, עדינה, ילדותית וחשופה; ומאידך הוא מציג אותה כדמות חזקה המודעת לסיטואציה, לגופה החשוף וגם לכוחה מול הצלם.

 

העבודה שלי מתכתבת עם מסורת ארוכה בתולדות הצילום, האמנות והקולנוע. מסורת של צילום וציור הגוף הנשי, וביחוד עם המסורת היותר מצומצמת (אבל עדיין נכבדה) של צילום אישה אחת – אישה שהיא גם רעיה וחברה במשך שנים, וגם 'מוזה'.