רותם אורנשטיין
סדרת ציורי השמן בתערוכה משקפת עולם ויזואלי עשיר וילדי הנשען על זיכרונות וחוויות מהעבר.
הזיכרונות קשורים ברוב המקרים ליחס ביני לבין הבית, הנתפס ברמה הבסיסית, כמקום פיזי ורגשי האמור להגן ולשמור – להיות מחיצה בין הפנים לחוץ.
למרות שנקודת המוצא ברוב הציורים הגיעה מדימוי של חלל פנימי או חדר בבית, תהליך העבודה הוביל אותי למעבר החוצה – אל מרחבים פתוחים הנושאים בתוכם את הזיכרון. זהו זיכרון מהול בחרדה, שבה דימוי מוכר, מקרי ולעיתים תמים, הופך לזר ומאיים.
מבנה הלגו, הסוס ותחפושת הנמר – מייצגים רגעים משמעותיים שנחרתו בזיכרון וכן ריטואלים חוזרים בחיי המוקדמים – אלו רגעי משחק תמימים הנעים על הקו שבין מציאות לדמיון.
הדימויים הללו נחווים אצלי תמיד על רקע שקיעה המסמלת את המעבר מאור לחושך, מעירות לשינה, ואולי יותר מכל – את הזמן לחזור הביתה.
