דורית בק

מסיבת התה של סטלה

סדרת עבודות זו נעשתה בהשראת זיכרונות ילדות. אני יושבת עם סבתא סטלה, אמא שלי ודודותיי – בבתי הקפה של וינה בשנות השבעים של המאה שעברה – שותה תה עם לימון ומקשיבה לשיחות ולרכילויות, בוהה בנוף האורבני העשיר והמטופח שמסביב, חולמת בהקיץ.

מאז ילדותי אני מכורה לצבעים ולציור, צובעת את הכאן ועכשיו בצבעים אופטימיים, מה שמאפשר לי להתמודד עם טראומות ואובדן – 'לטאטא מתחת לשטיח' כאב וחולשה.

סבתא סטלה גם אהבה לעשות שטיחים גדולים ומכאן מתחילה ההשראה לצייר 'פטרנים' ושטיחים – איתם התחלתי את פרויקט הגמר.

במהלך העבודה השתלטה עלי הסקרנות להראות את מה שטואטא מתחת לשטיח, ולהשאיר בצד את השטיח עצמו. בציורים נותרו רק אזכורים לדוגמאות השטיח המקוריות שהתערבבו עם צורות של חיידקים, קרדית האבק המיקרוסקופית, וצורות שונות, שהתפתחו תוך כדי עבודה, למפלצות הפרטיות שלי שסוף סוף העזתי להוציא ממקומן המוסתר ולתת להם מקום וניראות.

הפורצלנים העדינים שסבתי אהבה, שרדו את צוק העיתים ומעברים רבים, והתגלגלו לידי. חפצים אלו קיבלו אצלי מקום של כבוד בעזרת בד הציור, צבעי האקריליק, ובעיקר באמצעות רישומם העדין על ידי מכחולים של שלוש שערות.