לירן חדשי

ניצוֹל // ניצוּל

”אין יום שעובר בלי שמזכירים את השואה בתקשורת הישראלית.”

מי שאמרה את המשפט הזה היא ד"ר סיגל ברקאי,
ראשת החוג לאוריינות חזותית והתכנית לאוצרות בסמינר הקיבוצים,
בזמן שחקרה את השואה באמנות במסגרת הדוקטורט שלה.
אני שמעתי את המשפט מאמא שלי, שהיתה סטודנטית שלה.

המשפט הזה לא יצא לי מהראש והחלטתי לבדוק אם יש בו אמת.
עניין אותי לבחון אם השואה אכן כל כך נוכחת בחיינו, רציתי לבדוק מתי, איך ובאיזה הקשר משתמשים בשואה בתקשורת הישראלית, ולתהות למה?

במשך חודשיים, בין דצמבר 2016 לפברואר 2017 אספתי שלושה עיתונים בכל יום: "ישראל היום," "ידיעות אחרונות" ו"הארץ."
עברתי על כל הכתבות בעיתון, ובכל פעם שמצאתי אזכור לשואה, סימנתי במרקר צהוב ובדגלון סימון צהוב בקצה העמוד.

בהמשך הפרויקט חילקתי את כל הכתבות שאספתי לשני סוגים:
כתבות ניצוֹל: כתבות שעוסקות בשואה.
כתבות ניצוּל: כתבות שמשתמשות בשיח השואה בהקשר אחר, כלומר – מנצלות את השואה.

השימוש בשיח השואה והוצאתו מההקשר משרת את האינטרסים הפוליטיים, המדיניים והחברתיים של גורמים שונים בחברה הישראלית. התופעה מייצרת הפחדה מתמדת מפני שואה שנייה ומשמרת את
תחושת הקורבנות, שסופה לעורר ולחזק תחושות של לאומנות, שנאת זרים ואלימות.