הכן, הלא והאדישות / לינור כץ
"חוקר אחד בעל שם (…) , התבטא בצורה פוגעת ובלתי מוצדקת כלפי הטכניקה האנליטית שלנו. הוא אמר שכאשר אנו נותנים למטופל את הפירושים שלנו, אנו נוהגים כלפיו לפי העיקרון הידוע לשמצה של: עץ אני מרוויח, פלי אתה מפסיד."
** ** ** **
אם ארצה אוכל להיות חידתית, כמו משולש ברמודה או הסטונהנג', כל מה שאצטרך לעשות זה לעטות פני פוקר לנצח ולא לזוז. אנשים יבואו מכל רחבי תבל להביט בפרצופי ומה שהם יראו זה את עצמם, כי הם ימזגו את עצמם לתבנית שיצרתי להם, תבנית דינאמית שמשתנה כל רגע בהתאם למחשבותיהם ותחושותיהם כלפיי ברגע שהם נועצים בי עיניים. בעצם אהיה כמו הכותל שאליו באים להתפלל – קיר מייצר מנטרות, מנטרות שחוזרות על עצמן וחוזרות על עצמן וחוזרות על עצמן, וכמו הפרה שהפכה לחמאה מרוב סיבובים במקום, הן יהפכו להד חלול שגם לתוכו אפשר ליצוק דברים – משאלות אולי, אולי משאלות כמוסות שאפילו האדם המתפלל לא ידע שיש לו אותן. הוא יגלה אותן בעומדו מולי, מתוך אסוציאציה שהנבטתי לו יש מאין. אל להם למבקרים לנסות את דמותי הקפואה, לסרב להביט בעצמם בעוד הם מביטים בי, סירובם יהיה לי רמז בוהק מהבהב ואני אשתמש בו לערער את אמונם בעצמם, הם יעמדו ויבינו משהו לא נעים ברגע הזה, שהתנגדותם מביכה אותם, מסגירה אותם, את הפחד שלהם מהגילוי, ממה שנמצא תחת הפנים העיקשות שלהם. אם ינסו לרצות אותי בשקרים מתחנחנים כדי להוציא אותי מקיפאוני, אתפוס אותם על חם ושוב תהיה להם המבוכה שבינם לבין עצמם, כי אל מול מי עוד תהיה המבוכה? אני קיר, והמבוכה של אדם בינו לבין עצמו הכי נוראה היא, אין לאן לברוח ממנה, אלא להיכנס בה ראש בראש.
לחצו כאן להמשך קריאה.
מקום להיזרק / שלומי כהן
"בעמדי לנוכח מקוריותו הזוהרת של האחר, לעולם אין עצמי חש אטופוס."
כוח ההתנגדות זורק אותי ממטלות היומיום אל בטלה במקום, ממראה עיניים קשה אל הסטת מבט קיצונית, מתחילתה של מחשבה אל שברה, ולמעשה כמעט מכל מקום אל כל מקום אחר. כל דבר הוא מוקש, ולכן קל להימצא בהרגלים מוכרים ושגרה בטוחה, מקום מפלט מהתנגדויות. באופן הזה, הכניעות שלי להתנגדות שוללת ממני מרחב להישאר בו, ואני נזרק למקום אחר. אני מתנגד לקריאת הספרים שאני רוצה, מתנגד לצביעת החדר, להשתדרגות תעסוקתית ולדברים רבים הקשורים בהתקדמות שלי בעולם, בעולמי.
המשמעות של לא להיזרק למקום אחר היא התגברות על ההתנגדויות. בדומה לקפיצה למים קרים, צריך לסבול עד שמסתגלים לטמפרטורה. יש התנגדויות שאני לא מעז לנסות להכניע – אולי זו דרכי לשמור על עצמי – וישנן כאלה שאם שרדתי אותן, זכיתי להישאר במקום אחד ולשרוד בו. אולי גם לחיות בו.
לחצו כאן להמשך קריאה.
החלום בשפת היום-יום / אנאיס ליברמן
נדמה כי את החלום, אחד האלמנטים המסתוריים ומשתנים ביותר בחיי היום יום שלנו, אנו לוקחים כדבר מובן מאליו. אנו בקושי מקדישים לו מחשבה וניסיונות שחזור; ולא מרבים לשתף את תוכנו או לפענח את משמעותו הנפשית. ולמרות זאת, המושג חלום אינו זר לנו כלל בשפת היום-יום. להפך, כמעט כל פעולה שאנו מבצעים מהרגע בו אנו יוצאים מהמיטה, ועד הרגע בו אנו חוזרים אל הכר, נגועה בחומריו של חלום אינדיבידואלי, אבל מסוג אחר. חלום שעליו אנו כן מרבים לתת את הדעת, ואף לדבר עליו במעין אגביות קודש. הכוונה היא לחלום שאותו אנו רוצים להגשים, למשל "אני חולם להיות זמר מפורסם", או "אני חולמת לקנות בית גדול". באופן אירוני, המילה חלום קיבלה משמעות "טבעית" חדשה בשפת היום-יום שלנו, ובמקום לסמן את החלום הממשי, שנמצא בתוכנו ומופיע מבלי דרישה מדי לילה (היש), הפכה המילה חלום, למסמנת עבורנו את כל הדברים שטרם השגנו, מדי יום בחיינו (האין).
לחצו כאן להמשך קריאה.
תרבות, עורכת: ד"ר חגית אלדמע
