לינה ברוך // אישה, כלב ים

אישה שוחה רואה חתול ים עף. היא מאיטה וצופה בו מרחף מעל קרקעית הים בתנועה אילמת. קדימה והלאה. לפני רגע רק בליטות עיניו ניבטו מעל לשמיכת החול בה התכסה. אישה ממשיכה לחתור למעמקים.

חתול ים. דג שקיבל שם של יונק. דג שיכול לעוף. דג עם זנב חתול ועוקץ.

אישה מרגישה חופשיה במעמקי הים. חשה אימה בזרמים החזקים.

אישה כמו מים. נותנת ולוקחת. בוראת ומחריבה.

התערוכה שלי נשענת על נופי ים ונופי חלום (dreamscapes and seascapes). בגוף העבודות אני מחפשת תנועה בין הצורני למופשט, בין הצורה לפירוקה, ותרה אחר המשחק בין כוחות סותרים. כציירת בחרתי לפרוץ מתוך פעולת הציור אל הפסל והמיצב, ולשוב לציור. הציור רוצה להיות פסל. הפסל רוצה להיות ציור.

גם למיצב עצמו כוח תנודה בלום. כל נענוע קל של האובייקטים הפיסוליים עלול לשנות את האיזונים והזוויות, את המעלה ומטה. ולפי כך הדימויים מפורקים ומוסטים כפליים. רצוא ושוב.

העולם שאני יוצרת שואב השראה מצלמיות קדומות, מן המודרניזם, סוריאליזם והקאמפ; מאלת המלחמה והפריון הכנענית ענת, מחד, ומן הילדה-אלה בילבי בת-גרב בתרבות הפופולרית, מאידך. בכך אני נעה גם בין שתי המולדות שלי ובין שני ימים: ישראל על הים-התיכון ושוודיה על הים הבלטי.

אישה כמו גל. גדלה ומשתברת. עוטה צורה ומתפרקת.