מיכאל נבעה // להיות או לחדול

פגיעה נוירולוגית בכפות הידיים, איבר קריטי לתפקוד יום יומי וליצירת אמנות, מאלצת אותי לחפש פתרונות שונים לביצוע פרויקטים.

אני מתאמן בפלסטלינה רפואית ויוצר ממנה שמש.

היד השמאלית חסרת החישה תומכת בגוש חימר גדול בעוד היד הימנית נוברת בתוכו, מגששת ומוחקת. נוצר ראש. העיניים סתם חורים.

אני מפזר קליפות ביצים באזורי סיכון עבורי במנשר. על מעקה רופף, רצפה רטובה או סדוקה. רוצה לראות מה קורה להן במשך הזמן.

אני מתאמן על עמידות בלט עם ההליכון.

אופי העבודות משחקי-ילדי עם מחברים אסוציאטיביים פתוחים. מעין חידה שצריך לפענח. אני משתמש בחומרי אמנות קונבנציונליים ורדי מייד, אוביקטים וחומרים זולים כדשא סינטטי, קש, מסקינג טייפ, קליפות ביצים, נערוך, ספרי אמנות בלויים, טפטים זולים ועוד.

הציורים, הרישומים והפסלים, כמו עבודות הוידאו, מכילים עקבות פעולה, עקבות גוף.

עבודתי מושפעת מאמנים שונים בארץ ובעולם. אני מקבל השראה בין היתר מהקו החופשי המחפש, הנרשם ונמחק של סיי טוומבלי, מפסלי החימר האקספרסיביים, הזועקים, של ציונה שמשי, מהצילומים התאטרליים של סינדי שרמן.

בריבוי ערוצים ומדיומים- פיסול, רישום, ציור, צילום, וידאו ומיצב- אני עוסק באבל על מה שהיה ואיננו עוד, במוות ובסופניות, בזעם, במגדר, ביאוש לצד עשייה.