קורס ציור מתקדמים
מנחה: הילה נבו
השיעור מיועד למי שכבר רכש/ה ניסיון בסיסי ברישום וציור ומעוניין/ת להעמיק את כישוריו/ה וגם לפתח את סיגנונו/ה היחודי. במהלך הקורס נפגוש בטכניקות שונות ובאמנים שונים מתולדות האמנות. הקורס יתמקד בציור בצבעי שמן (לעיתים נעשה שימוש גם באקריליק) תוך דגש על יחסים בין חומריות לתוכן ועל תפיסות חלל שונות.
מטרות הקורס
1. שכלול השפה הציורית/רישומית על ידי לימוד ותרגול טכניקות עבודה בהשראת האמנים/ות שנעסוק בהם/ן בקורס.
2. ניתוח קומפוזיציות ובחינת הכלים הוויזואליים הפועלים בהן.
3. פיתוח יכולת רפלקציה וביקורת על העשייה האמנותית.
4. פיתוח שפה אישית.
מתכונת הלימודים
מסלול ערב 26 מפגשים, בין השעות: 1730-2130
מועד פתיחה: 4/11/24
עלות הקורס: 5,200 ₪
חומרים: צבעי שמן, שמן פשתן, שמן קנולה, סינטבון וסבון כלים, סכין- שפכטל, עפרון פסטל, פלטה לערבוב, מטלית בד, צנצנת זכוכית, מכחולים שטוחים או חצי עגולים רכים בגדלים 10, 5, 2, 00 ומכולים קשים בגדלים 9, 4.
הגוף כמצע דקורטיבי, קלימט ובארטון
פורטר עצמי בהקצרה, לוסיאן פרויד ואמנון דוד ער
הומור, ג'ון קורין ואן וויאנט
איקרוס, ציור כביטוי ויזואלי של אידאה, שגאל, מאטיס, פיקאסו, בוקובק
חלליות ראליסטית ונוכחות מופשטת, ריכטר
חלליות ראליסטית ונוכחות מופשטת, ריכטר
האדם כשדות צבע, אורי רייזמן
מנגה, קומיקס והשפעת האנימציה על וכאמנות יפה, טקשי מורקמי, יושימוטו נארה
פירוק, מאובייקט למופשט, לארי אברמסון, אפרת גלנור
אפקטים של טשטוש, בין רמברנדט לריכטר
מנחה
הילה נבו, ציירת ותלמידת מחקר בפילוסופיה, לימדה במכון אבני לאמנות 13 שנה, למדה באקדמיה לאמנות בפירנצה, איטליה ובעלת תואר שני באמנות מאוניברסיטת חיפה.
תערוכות יחיד: מוזיאון רמת גן 2011, לוחמי הגטאות 2010, בית האמנים ירושלים 2009.
0505272078 נייד
לקריאה נוספת על הילה נבו:
הילה נבו
אוצר: אסי משולם, בית האמנים ירושלים
12 בדצמבר, 2009 — 16 בינואר, 2010
על לא דבר – על ציוריה של הילה נבו
נדמה כי דבר איננו קיים באמת בציוריה של הילה נבו. המבט המשוטט בחללים האפלים שהיא בוראת מנסה להיאחז בנקודה מסוימת, להתייצב על איזו ממשות שתאפשר לו לתת בה אמון. כל ניסיון כזה, נתקל מיד בגבולותיה המיטשטשים של זהותם של החללים הללו, החמקמקה, הבלתי אפשרית, החומרית והרוחנית בו בזמן. דבר איננו קיים בציורים, והקיום המנוסח בהם, לעולם לא תהא ידו משגת להפוך לדבר. זהו קיום רפאים, קיום אשר נברא ומושמד ללא הרף, מנסח את גבולותיו ומתנער מהם, מתרחב ורגע לאחר מכן מצטמצם ונפסל. בקיום הזה אין גופים, כי אם צלליות של גופים. אין בו חלל כי אם צילו של חלל, אין בו זמן, כי אם צילו של זמן. זהו מרחב מיתי שבו האור והחושך אינם מוגדרים האחד על ידי היעדרו של השני, אלא כשני כוחות בוראים השרויים במאבק מתמיד זה עם זה. מאבק שהוא גם רגע המפגש של שני “לא-דברים” המבקשים ליצור איזה “לא-דבר” שלישי. הציור של הילה נבו מרקד על הרגע המיתי הזה – הוא תובע מן המבט לוותר על המקום, שממילא איננו קיים, לטובת היסחפותו אל תחתית התוהו-ובוהו, אל הרגע המכונן של הבריאה.
