מסה על השיר 'לכל מאן דבעי' / אלה נובק
לכל מאן דבעי / אלה נובק
שולחת תמונות של בגדים בלי אני
לא בכל מלל המנסה לעמוד על טיבו של שיר, תינתן האפשרות לציין את מילותיו של השיר כבר בפסקה הראשונה של המלל. אבל אנסה. הרי אף שמדובר בשש מילה (ואם הניסוח שלי את השיר כ – "שש מילה" – צורם במקצת זה כיוון שהוא נדמה לי כמעט כגרעינים שפיזרו על האדמה, איך שיתפזרו יתפזרו ומה שיצמח מהם יצמח) מה שמעורר בהן את קסמן ומייצר אנרגיה מהן הלאה הוא הרצף המסוים שבו הונחו, ועל כן, גם אם אפרק פה את הקסם, אולי אחולל אחר, אפשר רק לקוות.
פעם, מאוד פעם, כשהייתי בתיכון, בחרתי בנושא – "בגדים העושים את האדם" – בשביל סדרת ציורים, תמונות אם תרצו, שציירתי לקורס ציור. בציוריי היו הבגדים מונחים בפוזות נורמטיביות או פחות נורמטיביות והעיקר שלא אכלסו גוף או פנים. רק בגדים, בגדים עם הרבה אישיות, אישיות שלא צריכה גוף כדי לבקש לעצמה מקום לגיטימי בעולם.
