לינור כץ / תופעה בסדרות
מה עושות עם עצמן שתי סטודנטיות מבוגרות לכתיבה, שדבר טרם עלה בידן לממש במילים, למעט מה שנותר על הדף? – לצלם סדרת רשת דלת תקציב כמובן, כזו שלא מצריכה אודישנים או התעסקות מפרכת עם אישיותם המורכבת של השחקנים. בסדרה כזו הן יכולות לככב בעצמן, כי הרי אישיותן מופרכת למדי. אם נדמה שאני מדברת על עצמי (וחברתי הטובה מ'), זה נכון. ואם נדמה שלפתוח טקסט כלשהו בעיסוק עצמי הוא חטא, זה נכון, אלא אם כן זה בדיוק הנושא שאליו הוא מבקש להגיע.
וכך זה מתחיל: מ' חברתי הטובה ניגשת אליי בהפסקה. זה עתה התעמקנו בכיתה בתמות, מהלכים שדמויות עוברות מנקודה לנקודה, מה שנקרא 'ארק' בז'רגון מקצועי, וכהנה וכהנה. "תראי את אלה", היא שולפת את הטלפון שלה ומראה לי "פרק" מסדרת הרשת 'ברוד סיטי'. כמה שניות חולפות בצפייה ואני לא מבינה מה היא מראה לי. "הן רק הולכות ברחוב ומדברות", אני אומרת. "נכון, גם אנחנו יכולות לעשות את זה. זה מה שאנחנו עושות בכל מקרה", משיבה מ'.
