בהיכלו של מלך ההר

שלווה הדר הוכשטט

פתיחה: חמישי 3.10 שעה 20:00
עד שבת 2.11

שעות:
א-ה 11-19 שבת 11-14

עבודותיה של שלווה הדר הוכשטט (ציורים ורישומים באקריליק, עטים ועפרונות על אריזות של מוצרי תעשייה, מצע בד או נייר) עוסקות בדימוים וסמלים של עולם הנפש והתרבות הפופולרית (רחוב, ציורי ילדים, איורי אגדות ישנות, פופ ארט, מנדלות, קלפי טארוט). עולם נפש זה חי בישראל ונושא בתוכו הן את ההיסטוריה האירופאית והן את זו הישראלית.

עבודותיה מתכתבות עם התרבות הגרמנית, על סיפורי הפולקלור ועולם הדימויים שלו, המיסטיקה של המאה ה -15 , דרך הרומנטיקה הגרמנית האקספרסיוניזם הגרמני, והשפה הגרמנית ומקורותיה ( האב' הרוני). שלווה מתייחסת למונק, שהשפיע על האמנות הגרמנית, לעולמו של הפסיכואנליטיקן קארל גוסטב יונג, ולסוריאליזם בהיבטו הגרמני כמו זה של האנס בלמר.

HOCH
אחרי 120 שנה אפתחאני זה אניאני מצטער בלומברגכפתוריםמראה מראהנתלשפרחפרפר

שלוש פנים

יש בעבודותיה של שלווה השפעות כנעניות כפי שבאו לידי ביטוי בשנות הארבעים בארץ, עם התנועה הכנענית שהייתה קשורה לספרות ולשירה ולדמויי העולם המזרחי הקדום, עבודות המתאפיינות בסכמתיות, השפעות גרפיות, וכו'.

הוריה של שלווה נולדו בצ'רנוביץ בירת התרבות האוסטרו-הונגרית שלפני מלחמת העולם השנייה, שלא במקרה היה מקום הולדתו של המשורר פול צלאן שהיה חבר נעורים של אביה (שהיה מורה מחנך ומנהל מכללת אורט במשך שנים רבות ושקד על יצירת קשרים עם מוסדות חינוך בגרמניה) עובדה היוצרת יחס לשפה הגרמנית. השימוש בטקסט בעבודותיה לצד עולם הדימויים הסמלי פופולרי מאפשר מעברים בין שפות ויזואליות כמו גם משחקי מילים בין השפה הגרמנית לעברית – השפה שיודעת לעשות הקבלות בין אובייקט לשם עצם (הילד כאובייקט בגרמניתDas Kind , השימוש בEs – הלז בגרמנית על פי תפיסתו של מרטין בובר).

היחס לילד, ומקומו של הילד (לפי תפיסתה של מלאני קלין) מחבר את הביוגרפיה שלה כילדה וגם כאם לילדים. האמנית שנולדה וגדלה בארץ מתכתבת עם התרבות הישראלית והגרמנית, קושרת מיתולוגיות גרמניות וישראליות עכשוויות, קשר הנמשך בעבודותיה שנים רבות ועוסק בנושא האם, ההקרבה והחמלה כפי שהם באים לידי ביטוי בהקבלות בין עולם דימוים אישי בציוריה לשימושה ב"אינוצ'נטי" ובמדונה בהיסטוריה של האמנות לבין האם הישראלית השולחת את ילדיה לעימות צבאי אלים.

בממד הגלובלי עכשווי שלווה עוסקת בפוליטיקה החדשה של אירופה שמתבטאת בעבודתה באריזות הקרטון של מוצרי צריכה חשמליים (פעם כינוי גנאי ישראלי) השייכים לתעשייה הגרמנית – שחלקה עבר למזרח הרחוק-המיובאים לארץ ומשמשים את עולם הדימויים המקומי, אריזות המוצרים משמשות את שלווה כמצע לעבודותיה, אובייקט וציור, האריזות נאספות על ידיה מפתחי בתים במרחב הציבורי אורבני הישראלי. העיסוק בקרטונים באריזות מוצרים/עטיפות כמצע עבודה מתקשר גם לתקשורת הדואר האופיינית לארץ בשנות הארבעים, כאשר מפאת הצנע/צניעות, חוסר בנייר למעטפות בזמן המלחמה, נייר המכתבים שימש לאחר מעשה קיפול למעטפה. בעבודותיה האחרונות ישנה התכתבות עם "י. הוכשטט-הקופסה השחורה", תיק נסיעות של אופיר טורס ששימש את האם לשמירת מכתבים העוסקים בענייניה האישיים. הקרטונים החלולים מבפנים נעשו גם מתוך התכתבות עם הקופסה השחורה הזאת.

אורי דרומר – אוצר וחוקר תרבות