לפרק, להרכיב, לכלוא // דונה מוסן לוי

לפרק את אבא לחפצים וסמלים, להרכיב אותו מחדש מחומרים ודימויים, לכלוא אותו בלב, בעין, בראש, להפוך אותו למקבץ זיכרונות ומשמעויות……לחומר.

אם בתערוכת הגמר שלה ב'מנשר' לפני 4 שנים זה היה אבא בעבודה (שוחט), אז עכשיו זה (אבא) בבית, (אבא) בבית כנסת, בעצם מסע בעקבות אבא.

בית הכנסת ההרוס הוא רק מקום לאסוף חומרים. מוסן לא מתנגחת בשאריות, לא בזה, לא כואבת. היא רק עובדת עם החומר – כרדי מייד פשוט החומרים שאספה פחות מעניינים – פסיביים מידי. אבל כחומרים שאוצרים בצורתם משהו, שמרפררים למקור כלשהו – הם חומרים מצוינים.

עץ יכול להיות מושב, מדף או מצע לציור;

בד אדום הוא כמובן פרוכת, אבל גם פרח, או ריפוד של כיסא;

קצף לבן יכול להיות שלג, שנדליר זוחל, בית מקדש.

וכמובן – כל חומר יכול לעבור טרנספורמציה – להיהפך לדימוי, להצטמצם לטקסט.