מלקטות תקווה | Hope Seekers

מציגות: ויקי סקנדריון ואניה קרופיאקוב

אוצרת: מיטל כץ-מינרבו

מלקטות תקווה היא תערוכה של שתי אמניות; לא תערוכה זוגית וגם לא שתי תערוכות יחיד.

שני גופי עבודות שלא נפגשו מעולם, שונים בגישה ובמדיום, חוברים לראשונה בחלל משותף. מתוך המפגש עולה ומסתמן ציר משותף שעיקרו עיסוק בכאב קולקטיבי ואישי, המרכזי לעבודותיהן של שתי האמניות. הן עוקבות אחר המסלול שכאב קולקטיבי קדום עושה עד לפגישתו עם החוויות האישיות שלהן בהווה. דרך סימבוליקה יהודית־נוצרית קדומה וסיפורי פולקלור סובייטי, נרקם דיאלוג פורה בין חומר אורגני, אובייקט מצוי ודימוי, לבין הפעולה האמנותית כמעשה מיסטי שמרפא, מתקן ומעניק תצורות חדשות לנרטיבים של כאב נשי.

המפגש הפיזי בין העבודות בורא מחדש את מרחב הגלריה, כמעין בקע/עמק, חלל מצולק, עדות לפצע שהחלים. כצלקות בנוף, העבודות מייצרות יחד סוג של מפה מקבילה למציאות. זוהי מפה שמתווה מסלול של מסע אישי אינטרוספקטיבי, שבו כל אחת מהאמניות באופן שונה וייחודי לה, סוללת נתיבי גישה לביוגרפיה מורכבת, דרכים אלטרנטיביות לנתיבי הנרטיבים הקולקטיביים, מעוותי ומוחקי הזהות.

 שיטוט וליקוט בנוף כאסטרטגית עבודה – בשיטוטיה בטבע ועל חוף הים ויקי סקנדריון אוספת את מה שנפלט ממחזור החיים: עלים ושורשים יבשים, זרעים, פירות ופרחים נבולים, זרדים וגזעים חלולים, וגם חפצים שחוקים שאיבדו את צורתם המקורית. בסטודיו, שהוא הכלאה בין מעבדה לבית פולחן שמאני, ויקי סועדת את הפרגמנט הצמחי היבש על ידי טבילה, עיטוף, חבישה, קילוף, תפירה ומילוי. סדרת פעולות טיפוליות אלה נעשית באמצעות חומרים אורגניים וסינטטיים. הפרגמנט השולי עובר התמרה והאדרה, מטבע מת, נטוש וחסר הילה לאובייקט אחר במהותו ומשמעותו, אך עדיין משמר את זיכרון צורתו המקורית. בפעולה זו, כבמעשה כישוף מעניקה האמנית חיים חדשים לשְׁיָרִים הנאספים בפרקטיקת הליקוט. סקנדריון מחברת את החלקים בתוספת צורות טעונות סימבוליקה אזוטרית,  לכדי אובייקטים מפוארים עם רוח חיים מחודשת. בזמן הצבתם מחוץ לסטודיו הם יוצרים תחושה של טבע מלאכותי וסוריאליסטי, מעין מרחב קמאי הנמצא מחוץ לזמן ולמקום, המאפשר משחק מגוון בין הצורות לזהותן.

עבודותיה של אניה קרופיאקוב מותחות קווים מקשרים בין הביוגרפיה האישית לסיפור הארכיטיפי/פולקלוריסטי, ובתוך כך חושפות מנגנונים משבשי זהות נשית בשיח הקולקטיבי. קרופיאקוב מלקטת שברי זיכרונות ילדות ממקום ותרבות אחרים ומרכיבה מהם עולם חדש, שבו חלקי הזיכרון האישי מתערבבים עם ייצוגים קנונים אומנותיים, ודימויים של פעולות יומיומיות. בצילום "הרואה בחזירים" (The Pig Seer), קרופיאקוב מביימת סצנה פסטורלית, שבה נערה עיוורת, שקרני לייזר בוקעות מעיניה הסומות, רועה עדר חזירות. הדמות האניגמטית משלבת היבטים מנוגדים של זהות נשית: מצד אחד דמות ה"רואה", הזקנה העיוורת שנתפסה כנביאה או מרפאת בתרבות הסובייטית. מצד אחר, המשמעויות השליליות שנקשרות בחזיר ביהדות כחיה טמאה. בצילומים המבוימים, כמו בצילומים התיעודיים ובאובייקטים הפיסוליים של קרופיאקוב, התוצר הסופי הוא "הכלאה". לדמות הבתולית של "הרואה" צדדים מנוגדים היוצרים דמות מורכבת, הכלאה של הסיפור האישי עם הקולקטיבי, המנכסת את זהותה מחדש.

הדינמיקה הרעיונית המובילה את התערוכה נמצאת בדיאלוג בין שני גופי העבודות. סקנדריון מייצרת את הקרקע, מטפחת אותה ומצמיחה סמני דרך חדשים, וקרופיאקוב בונה את המבט שיודע לקרוא את המפה, כשהיא מתווה מסלול חדש מלא חמלה לטובת יצירת זהות חדשה.

פתיחה – חמישי 9/5/24 בשעה 19:00

שעות פתיחת הגלריה: בימים א'-ה' בשעות 19.00-11.00 שבת: 14.00-11.00

דוד חכמי 18, תל-אביב טל: 03-6887090