אני רואה משהו

עבודות פרי שיתוף פעולה בין סטודנטים לצילום ממנשר לסטודנטים לצילום באקדמיה לאמנות בשטוטגרד, בחסות מכון גתה

פתיחה 7/11/09 בשעה 20:00 נעילה 18/11/19
שעות פתיחה: א'-ה' 11:00-19:00, שבת 11:00-14:00

על התהליך / עודד ידעיה, מכללת מנשר

בפרויקט זה עיקרי החשיבות והעניין הם בשלבי התהליך – האם נצליח לייצר יותר הבנה זה לעבודה של זו, האם נצליח לגשר בין תרבויות, להבין מסלולי חיים כל כך שונים חיים, ללמוד משמעויות של שיטות חינוך שאינן דומות, לנסות הסתכלות כל כך שונה על תהליכי יצירה והתבוננות באמנות הצילום?

המנדט של מכון גתה, למיטב הבנתי, הוא להפיץ תרבות גרמנית, לייצר גשר ואהדה. הבחירה (שנעשתה על ידי ראש המכון בישראל אירו וולף) בפילוסוף אריך פרום ובספרו 'לנכס או להיות' נראתה טבעית כנושא לעבודה.

ואז הגיע המפגש עם הסטודנטים משטוטגרט שהעבודות שלהם מאוד פורמליסטיות, מופשטות, שהם מתרכזים במהלכים פנימיים בצילום העכשווי יותר מאשר במאבקים של שייכות וניכוס לפי אריק פרום. ומצד שני נדמה היה שגם הגרמנים, מצידם, לא הבינו את האקספרסיביות הגלויה שלנו, את העיסוק האינטנסיבי בייחוד האישי המתבטא בחפצים, מקומות, אנשים.

נפרדנו באגם בודנסי תוך הבטחה הדדית לנסות לעכל את הצד השני לאט לאט, ולתווך בעזרת מילים את משמעות הבסיס של כל דימוי, את היסטוריית הפרשנות שלו, ומכאן את תפקידו במכלול היצירה.

אנחנו מודים למכון גתה על ההזדמנות להכיר פערים.

מארי זביקווסקה

נרגיס סונגון

ג'וליה שפר

אני רואה משהו שאתה לא רואה… /פרופסור ריקרדה רוגן, האקדמיה לאמנויות, שטוטגרד

עד כמה בתי ספר והרקע התרבותי שלהם מטביעים בנו חותם, מתברר רק כאשר נתקלים בבית ספר אחר. אקדמיות לאמנות בגרמניה מלמדות מזה עשרות שנים קאנון יציב מערב אירופי צפון אמריקני, השואב את ערכיו מעצמו – על אף כל הניסיונות לרפורמה – הקאנון נראה לנו גלובלי בכל הפרמטרים. וכך אנו מתבוננים בעבודות של הקבוצה הישראלית ויכולת זיהוי הדגמים הוויזואלית פוסקת. אני רואה משהו שאתה לא רואה ויש לו משמעות אחרת.

שלושה ימים ישבנו יחדיו בבית בשפת אגם קונסטאנץ ושוחחנו על המשמעויות. נראה כי עולם הדימויים של הישראלים משופע באירועים, מסורות, אנקדוטות וטרגדיות. תפקידן של התמונות איפוא הוא לדווח על כך. כמה אלמנטים בתמונות כמו צמח מסוים, תספורת, בד, מרצפות – נראה כי כל אחד מהעצמים הללו טומן בחובו משמעות שיש לפענח אותה. כמו אלפבית ויזואלי הכולל קודים, שיש להכירם על מנת להבין את שפת הדימויים הזרה. היה עלינו להודות כי אנו זקוקים למילון ויזואלי, שבלעדיו משמעות התמונות נותרה חבויה עבורנו. זהו האתגר והערך האמיתי של המפגשים האלו: כדי לראות ולהבין עלינו לאמץ את נקודת המבט של האחר. לא ניתן היה לגשר על הפער העצום באגם קונסטאנץ: האמפתיה האותנטית המרשימה של הקבוצה הישראלית שאינה מבדילה בין החיים הפרטיים לעבודה, שיכולה לבכות למראה כמה תמונות ומעדיפה לרקוד מאשר לצלול לדיונים ליליים.

בהקשר התרבותי שלנו האמפתיה הפונקציונלית של הקבוצה הגרמנית מוכרת לנו. נושאי השיחה שלנו הם העבודה העוסקת בהגות ובניתוח של שפת הדימויים האישית, התפתחות קו מחשבה מתוך ההיגיון הפנימי של החומר, תשומת הלב הרבה לצורה הפיזית המדויקת וההשלכות שלה על המקום. בעיניהם של אורחינו הישראלים אני רואה את הפליאה על כך שהחיים הם עניין אישי והאמנות היא בעצם עניין שאינו כולל שיתוף של האחר. נראה כי בביקור הגומלין שנערוך בתל אביב בנובמבר 2019 הם ילמדו אותנו לרקוד.

 

עודד דוראני: לטייל

 

אפרים ווסה: חלל

 

סנדרה ברון: סט מסין