הישענות – תערוכת צילום של איליה יפימוביץ'

גלריה 'מנשר' – אוצר: עודד ידעיה
פתיחה 25.12.2014 בשעה 19:30
נעילה: 28.1.2015
שעות פתיחת הגלריה: א'-ה' 11:00 – 19:00

איליה יפימוביץ' נע בין קטבים – מצד אחד צלם עיתונות שתמיד נמצא קרוב, שתמיד מצליח לתפוס רגעים מכריעים, קשים, חזקים (לא בתערוכה הזו); ומצד שני בוגר 'מנשר לאמנות' שפרויקט הגמר שלו היה להסתובב לבוש בבגדי כומר שחורים שמגלים תחתיהם תחתונים וורודות בעת שהוא רותם את עצמו בחבל לקורת ברזל בגובה 3 מ' (גם מזה נשאר רק הד קלוש הפעם).
ובין הקצוות המסעירים האלו הוא לא מניח את המצלמה, והמבט הסקרן שלו משוטט כל הזמן, ונעצר בדרך כלל על פורטרטים של אנשים: כאן וברוסיה, בשטחים וגם סתם בשדה פתוח. הרוסים נראים לנו שונים – מתחילים את החיים כבלונדינית יפה ומסיימים כאישה עבת לחיים עם מבט מלנכולי. אבל גם המתנחל החמוש בבגדים לבנים ועשרה כלי נשק נראה מטורף, והחיילת עם המדים הגדולים מעידה על מציאות מטורפת, וגם הצעיר החתוך לאורך כל הלחי לא נראה מאושר.
ומצד שני אובייקטים במרחב – סלע אתה עוד מבין, גם חורבת כפר ומחצבה ישנה, ואז פתח מערה, המוזילאום במוסקבה, 5 אנשים נושאים את גופתו של לנין ושטיח התפילה המוסלמי שנשען על ספסל.
העניין הזה של הישענות מקבל את התוקף החזק שלו דווקא בצילומי העצים, לכאורה נוף שאמור להיות מרגיע; אבל כל העצים של יפימוביץ מרגישים לא נוח ביער – הם נוטים על צידם, נשענים, מתעקמים, נגדעים, מנסים לפרוץ ולדקור, לקבל עוד קצת תשומת לב ותוקף.
ואז העין חוזרת לפורטרטים ומבינה שזה מה שהצילום עושה לאנשים – נותן להם תוקף, מאריך את משמעות ההופעה שלהם. שהרי גם המדים הם לא סימן לכוח אלא רק תלבושת חובה כדי להגיע למשכורת עלובה בסוף החודש, וכך יוצא שהמצבות נשענות על ההיסטוריה, העצים נשענים אחד על השני והאנשים נשענים על רגעי חסד של הצילום.