בסופו של דבר בים | Terminan en el Mar
שחר אפק – תערוכת יחיד
אוצרת: הילה כהן-שניידרמן
פתיחה 21.12.2017
נעילה: 20.01.2018
הפעולה האמנותית של שחר אפק נשענת על שוטטות במרחב העירוני, וליקוט של אובייקטים, חומרים ורעיונות שהמרחב מזמן. אפק דוגם את המציאות בעזרת הצילום, מעבד אותו ומחולל בו מספר תהליכי המרה אשר יוצרים את התחושה הנפחית והתלת-ממדית. אפק מיטיב להשתמש בחידושים טכנולוגיים, מנגנונים קינטיים והדפסות אמביציוזיות בקנה מידה גדול באופן שמצליח להמיר את הצילום לחומר גלם ממשי לבניית המציאות.
התערוכה ׳בסופו של דבר בים׳ נסובה סביב תמה זו תוך התייחסות ספציפית לרעיון של המודל – הדגם, ככלי משחקי אפקטיבי, המקנה יכולת לדמות את המציאות – להמחיש או לשקף אותה, ומחזיק בו בזמן את האפשרות לצפות בה גם מבחוץ.
אפק מתייחס לצילום ככלי לדגום את המציאות, על מנת להפוך את מרכיביה לכלי משחק מופשטים, בקני מידה משתנים, ולבנות באמצעותם מרחב חדש המכיל את שכבותיה השונות. בתערוכה הנוכחית חלל הגלריה של מנשר הופך למעין מודל בקנה מידה אנושי אליו ניתן להיכנס כמשוטטים, או לצפות בו מהמרפסת ממבט על.
על מנת להפוך את הצילומים לכלי משחק, אפק מחולל בהם מספר תהליכי המרה – תחילה תהליך של דחיסה והפשטה, ולאחר מכן עיבוד באמצעות פעולת קולאז׳ דגיטלי. הפעולות הללו משיבות לצילומים את התחושה הנפחית והתלת-ממדית שלהם, כאשר המוחשיות מתעצמת עוד יותר בשלב ההדפסה שנעשית על גבי אלוקובונד – חומר המשלב לוחות אלומניום ופלסטיק, בעל תכונה של גמישות, המשמש על פי רוב לשילוט חיצוני ולחיפוי בניינים. ההדפסה הופכת את הצילומים לפסלים של ממש, שניתן להציב בחלל, ולהלך ביניהם או סביבם.
על הפעולות של אפק ניתן לחשוב כאדפטציה עכשווית לפיסול המינימליסטי של שנות ה-70, או לפחות כמחווה לה. לוחות הברזל המאסיביים והכבדים של ריצ׳רד סרה, זוכים אצלו לגרסה קלת משקל ורזולוציה, כאשר הצילום של הברזל החלוד הופך להדפסה ארוכה המנסה להתחקות אחר המחווה הפיסולית בחומר, ולהעלות את זכרונו הממשי. אפק אינו יוצר דמויים דרך הפעולה הצילומית, אלא נדמה שהוא יותר עסוק ביצירה של חומרי גלם אותם הוא מרכיב לכדי מרחב מקוטע. הפער הבלתי ניתן לגישור בין הזיכרון של החומר לבין הצילום שלו, מחולל געגוע מסוים, על סף פיתוחה של נוסטלגיה לחומר המקורי; אך בו בזמן המהלך פותח גם אופק אחר, מדמה ומאפשר. אפק משחק בכאילו, אבל זהו משחק מאוד רציני שנשען על חידושים טכנולוגיים, מנגנונים קינטיים והדפסות אמביציוזיות בקנה מידה גדול. הוא עובד לתוך החידושים הטכנולוגיים של החומרים, כמו גם של האפשרות להדפיס היום על מגוון רחב שלהם. הצילום שנטש את הנייר הופך בידיו לחומר גלם ממשי לבניית המציאות, לא רק לשיקוף או לעיוות שלה.
את חלל הגלריה מניע צילום של מכסה ביוב המסתובב על צירו, כאבן המושלכת למים הוא מייצר סביבו אדוות של חומרים הולכים ומתרחקים או שמא מתקרבים, כמפץ או כאבן שואבת?
שחר אפק (נ.1987, חי ועובד בתל אביב), בוגר המחלקה לצילום ב'מנשר לאמנות' ובעל תואר ראשון במדעי הרוח והחברה מהאוניברסיטה הפתוחה. סטודנט בתוכנית התואר השני לאומניות בבצלאל. אפק הציג תערוכת יחיד במוזאון לאמנות ישראלית רמת גן והשתתף בתערוכות קבוצתית שונות, במוזאון נחום גוטמן, גלריה עינגע, גלריה p8, גלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי, art budapest ועוד. עבודותיו נמצאות באוספים פרטים בארץ ובחו"ל.
רח' דוד חכמי 18, תל אביב
טלפון 03-6887090
שעות פתיחה: א-ה, 11:00-19:00
