מה אפשר לומר // עודד ידעיה

עבודות צילום + וידאו

אוצרת: קציעה אלון

גלריה 'מנשר'

פתיחה: החל מיום ראשון 28.5.23 בשעה 11.00

פתיחה חגיגית: שבת 3.6 בשעות: 14.00-11.00

פאנל בנושא: "הרחבת תחום במאבק" בהנחיית קציעה אלון: 10.6 בשעה 12:00 (שמות הדוברות יפורסמו בקרוב)

הרבה שנים של השתתפות בהפגנות מידי שישי. בהתחלה זה היה נגד הגדר והחומה ולאחרונה נגד כל חסימת דרך, התנחלות על גבעה או השתלטות על מעיין – קדום מול קדומים, ביתא מול אביתר, נבי-סלאח נגד חלמיש. לצד ההשתתפות יש את המבט, המצלמה, הסקרנות – מה אפשר לראות שעוד לא ראיתי, איך אפשר להפתיע את הצופה, את עצמי, איך אפשר לשמור על שפיות, לעשות אמנות – מה עוד אפשר לומר.

אלו צילומים מארבע שנים אחרונות 19-23, התערוכה הקודמת הייתה בשחור, לפניה תערוכה בצבעוניות עזה, וזו כמעט מונכרומטית, חלשה, מעין השלמה עם המצב. גם הוידאויים רגועים, מצחיקים, יפים.

התערוכה מתחילה בכלל בהמבורג, יש שם אקווריום מרשים, לונה-פרק ממוזער, מטוס ממריא לשום מקום. בפלסטין, לעומת זאת, הכול מעורבב: קוצים יבשים עם ענפי זית, גז רעיל עם אוויר הרים, עשן שחור עם ענן לבן, שדה ירוק עם סלע אדמדם, חיילים נטמעים בנוף כמו המפגינים, אבן ואדם. אין שמים כחולים בפלסטין, לזורקי האבנים אין פנים, אני לא מדבר ערבית; ולכן מתרכז בשפת הגוף, באסתטיקה של הנוף, בשפה האמנותית, בכאילו, בלילה; וכמייצג הישראליות אני ראוי לסקילה.

התערוכה היא לא נגד הכיבוש, החיילים בתערוכה אינם רעים למרות שמה שהם עושים הוא רע, המפגינים בתערוכה לא מיידים אבנים ולא נפצעים למרות שזה מה שקורה כל הזמן, הנוף אדיש למתרחש גם כשהוא נשרף. התערוכה היא מבט מרוחק, אסקפיסטי – מתוך הסיטואציה. ביד אחת מחזיק מגאפון וצועק על החיילים להפסיק לירות, וביד השנייה מצלמה שמחפשת מה חדש בסיטואציה.

 

שעות פתיחת הגלריה: בימים א'-ה' בשעות 19.00-11.00

כל שבת בנוכחות האמן: 14.00-11.00

נעילה: שבת 1.7.23

דוד חכמי 18, תל-אביב טל: 03-6887090.