אלה בן סיני // יופי כואב

פרויקט הגמר שלי עוסק במימוש והכרה ברגשות, התעסקות ביופי, התמודדות עם פחדים. מכלול העבודות מייצגות שלבים שונים בתהליך שעברתי בגוף ובנפש. אני מחפשת אסתטיקה ורומנטיקה על כל
צורותיה, אלו הרגשות שמובלים אותי.

בתור ילדה התעניינתי באופנה ואמנות מתוך רצון לשזור רצונות ומשאלות ולחלום בהקיץ על אוטופיה. עברתי דרך ריקוד, תיאטרון, כתיבה, והגעתי לקולנוע. המשיכה שלי תמיד הייתה לסרטי פנטזיה, רצון
פנימי להאמין בקסם. אבל בשנים האחרונות עברתי לתחום הצילום – ודרכו אני מנסה לשלב את כל המדיומים האמנותיים.
התחלתי בצילום פורטרטים עצמיים בחיפוש אחר עצמי, ומשם עברתי לצלם גם מחוץ לעצמי. התחלתי בצילום שיטתי של גברים בעירום, ניסיתי ללכוד פחד מפגיעה מיצור שונה, אך גם פגיע וכנה, מה שגרם לי
לצלם אותם בעדינות ורוך ודווקא את הנשים לצלם קשוח ואגרסיבי כמו הגישה שלי כלפי עצמי.

המשיכה שלי לצילום פילם באה מהמשיכה לאסתטיקה הספציפית שיש לשיטה זו הגירעון בחומר שנראה כמו הטבעה, רגע חד פעמי של התחייבות לפריים, וגם מבטא רגש רומנטי לצילום בכלל קריצה לעולם ישן בו
הרומנטיקה הייתה נשגבת ובו בזמן גם ברת השגה. הניסיון שלי לצבוע את העולם ביופי, מכסה כאב פנימי שנשפך החוצה דרך ה“אסתטי“, תוך שימוש באותם אלמנטים יפים וקסומים המצויים לכאורה גם
במדיומים אחרים כמו הריקוד וצילום העירום הקלסי.

כמו אהבה ושנאה, יופי וסבל אינם הפכים. הם מתקיימים אחד בזכות השני, תוצר של תולדה.