אלה דראי
אני בונה את זהותי מזיכרונות מקוטעים, דרך סיפורים וזיכרונות של המשפחה הקרובה ודימויים מהארכיון המשפחתי. את החלקים החסרים שהודחקו אני מעדיפה להשלים בפנטזיה ועיבוד.
ההגירה לישראל מאוקראינה מחקה כמעט כל סממן לעבר שלי. העברית שלי ללא מבטא, האופי שלי הפך ישראלי, מה שיצר פער שכמעט לא ניתן לגישור ביני לבין המשפחה הקרובה. הפכתי לאדם שאיבד את שורשיו, לא שייך לשם, אבל גם לא לפה.
בעבודתי אני מנסה לגשר בין החלקים הלא שלמים בזהותי ולהתחבר לאותה תרבות שנאלצתי לגדול הרחק ממנה. אני שואבת השראה מסיפורים על המלוכה הסובייטית, משחזרת דימויים ארכיונים. אני יודעת שלא אצליח להרכיב זהות שלמה כמי שנולדה וגדלה באותו מקום שנולדו וגדלו הוריה, אבל עצם הניסיון לחבר את החלקים והמבט שאני מפעילה כלפי הסביבה הקרובה, מעניקים לי הבנה של תהליך, התקרבות, השלמה.
