גל דבידוב // נוף בזכרון

אין לי זיכרונות משנות חיי הראשונות ומהמקום הראשון לו קראתי בית. בגיל 5 עברנו לעיר אחרת באזור אחר. מה שנשאר לי בזיכרון מהשנים הראשונות הן תמונות מטושטשות ולא ברורות של נוף עירוני של בניינים
שנבנו בשנות השבעים והשמונים בקצה עיר פריפריאלית.

בעבודתי אני שב אל אותו נוף, אותה שכונת המגורים בה התגוררתי בילדותי, אבל ממשיך גם לשכונות מגורים דומות, כדי לבדוק את היחס בין המוכר לדומה. למעשה גם את השכונה בה גדלתי אני לא ממש זוכר
או מכיר, ומכאן שהבדיקה הצילומית שלי הופכת להיות בעצם מעברים בין הריאליסטי לבין האבסטרקטי, מעברים בין מציאות עכשווית וממשית לבין שבבי זיכרון שמחפשים לקבל ביטוי.
התוצאה היא הרהור על הקיים ועל המצב התודעתי בו הוא מתקיים.

את בנייני המגורים אני מצלם מתוך ריחוק וניסיון להגיע למבע אסתטי של המבנה. אני מנסה לתת לו מראה חד פעמי, רגשי. אני מחפש את ההרמוניה שנוצרה ברבות השנים.
תוך כדי תהליך הצילום והבדיקה גיליתי שהמראה החיצוני של הבניין נותן לי פיסות מידע רבות על המתגוררים בתוכו, או בהיפוך – האופי ניתן לבניין על ידי האנשים המתגוררים בו.