הגר השילוני
טעם החיים / לייף איז סוויט
הפרויקט שלי הוא חווית החיים דרך מבט על התבגרות. התבגרות הגוף והתודעה שלי ושל ההורים שלי. בתהליך הצילום ובחוויה המשפחתית צפים רגעים נוסטלגיים, מצד אחד, ומפוכחים מצד שני, רגעים הבאים לידי ביטוי בחומרים ובמקומות בהם אני פועלת.
קודם כל ישנו הגוף – חומר אורגני המשתנה עם הזמן. ההשתנות שלו מסמלת עבורי את החיים עצמם ובאותה העת את ניפוצה של הפנטזיה התמימה של הנצח. הגוף הוא זמני בעוד ההוויה היא מעבר למושג הזמן.
אני מנסה לתת ביטוי להוויה הזו במבט שלי על ההורים – בעמידה שלהם מול המצלמה, בעיסוקים שלהם ובאופן שאני מפעילה אותם. ויש את המבט והפעולות שלי על עצמי – עיסוק בארכיון (אלבום תמונות) הילדות שלי, ופעולות שאני מכתיבה לעצמי לעשות היום – משלבת צבעוניות וחומריות מתוקה של ילדים לצד תנועות והעמדה של אישה צעירה.
לצד הגוף ישנם החומרים בהם אני משתמשת.
ישנם המים ותנועה של הגוף בתוכם, וישנם הנוזלים והחומרים הפלסטיים היושבים ונשפכים על הגוף. החומרים נמצאים על הגבול שבין היותם סמל לחיים וחיות ובין שהם משדרים דביקות וגועל.
ה'בזוי' כמושג מתייחס לתופעות של הפיכת הגוף מבפנים החוצה, ניסיון לחדור לתוכו ולהוציא את קרביו. זהו המרחב בו אני פועלת – אני לוקחת אלמנטים המסמלים פנטזיה ותמימות מצועצעת ומפעילה אותם על עצמי באקט בזוי. המתח בין החומרים, בין היפה לבזוי, מקביל בעיני למתח שבין הגוף החי ובין סימני סופו.
