עידו מרום – נופים זרים
צילום נוף מסמל עבורי כמיהה.
דרך הצילומים אני מנסה לחזור אל החוויה הראשונית של המפגש עם הנוף, מאחר והזיכרון האנושי מעוות את אותה חוויה. אולם בחזרה אל הנוף בצילומים, אני מגלה כי הוא השתנה – הנוף לא נשאר כמו שהיה וגם אני לא אותו אדם שהייתי כשצילמתי אותו.
הצילומים מייצגים את יופיו הפשוט של הטבע, ומעבר לכך גם את רגשותיי כלפי הטבע, את ההשתאות ממנו, את הזיכרון ועיוות הזיכרון שלי אותו. למרות שלצילומי נוף יש אופי תיעודי, הם הופכים ממסמך אובייקטיבי של המציאות לביטוי סובייקטיבי של תחושותיי. אני משתמש באובייקטיביות, כביכול, של המצלמה כדי לטעון שזהו גם זכרוני מאותו מפגש ראשוני.
צילומים אלה נלקחו מארכיון התמונות האישי שלי, שנוצר במהלך שהיות ממושכות מחוץ לארץ. הנופים הזרים ממשיכים להפנט אותי גם זמן רב אחרי חזרתי ארצה, והצורך להמשיך ולעסוק בהם הוביל ליצירת הפרויקט ולחיפוש משמעות חדשה עבורם.
לאחר ששגיאה במחשב גרמה לשינויים משמעותיים בנראות הדימויים, החלטתי להשתמש בה כבסיס לחשיבה מחדש על הנוף. הבנתי כי זיכרון המצלמה אינו מקובע, ויכול לעבור תמורות רבות במעבר בין מכשירים טכנולוגיים. באמצעות עריכה ידנית, אני מנסה ליצור טבע דמיוני חדש – המשלב בין האסתטיקה הדיגיטלית לנופים ששקעו במחשבותיי.
תהליך העבודה מתחיל מהפיקסליזציה הראשונית של הדימוי, נשען על צבעוניות אקראית שאני יוצר בתוכנת העריכה, ואחריה רה-קונסטרקציה שמנסה לשחזר את הנראות המקורית של התמונה מבלי להעלים את השיבושים. אני עושה זאת בהתאם לעקרונות אמנות הקינטסוגי היפנית, המקדשת את הפגמים כחלק מהייחודיות של היצירה החדשה.
אני מוצא יופי בשינויים, לכן במקום לנסות להסתיר אותם, חשוב לי להדגיש את קיומם.
 |
 |
