ג'ולי גואזה // שארים

“יכולת לחשוב שאי-פעם הייתה לו ליצור הזה איזושהי צורה תכליתית, אלא שכעת הוא שבור… ויותר מזה לא ניתן לומר על אודראדק*, שכן בשל ניידותו היוצאת מן הכלל אי-אפשר לתפוס אותו”.

סדרת הצילומים שלי מתעמקת ב”דקונסטרוקציה של החומר”, בפירוק של חומרי הגוף שלי, ובלייצר מהם אובייקט חדש.

הטענה היא שדרך ההתבוננות שלי בריקוד הגוף והנפש, נוצר לו איזשהו “אודראדק”, וביני לבינו נוצר דיאלוג בנוגע לטאבו בתרבות הפוסט מודרנית בה אנחנו ספק מתקיימים ספק חיים.

אקט הצילום מאפשר לי לתפוס את המניפולציות הפיסוליות ולהתבונן בהן, בעוד החומר כבר מנתק עצמו מהקשרו הקודם, הברור, הסביבתי – ההקשר אליו הוא מיועד – ורוקם עור וגידים כוולד חדש בעולם.

למעשה בעזרת הצילום ניתנת לי היכולת להקפיא את הזמן עבור דבר שאינו מפסיק להתפתח גם כחומר וגם כדיאלקטיקה.

* דמות בסיפור של קפקא המתניידת בין אדם לחפץ