לונה ולין // עוון

בין החושך והאור ובזיקה אל היקום הצילומי, נקשרים יחסים מנוגדים ומשלימים במרחב האין סופי של הריק הבולע. בין המודע ללא מודע, הדגש על האין ועל היש ומה שבין לבין. במרחב הזה, נוצרים הרכבים דמיוניים או פגאניים היוצרים דימוי על חדש, המתעתע בין חיי הערות והפנטזיה האנושיים, ומאפשר שהייה עמוקה בהדחקה.

בעבודותיי הנעשות בפלטפורמות מגוונות, אני יוצרת השקות בין העולם החומרי לדיגיטלי. הטכניקות השונות משמשות כמנגנון המאפשר לחשוף מציאות נסתרת, ולהדגיש את כוחו של המבט.

בעבודה "האווה", אני מצלמת דימוי פלסטי של פרח ציפור גן עדן, המזוהה עם המוות היופי והחטא.

בעבודת הוידאו, "בחדרי חדרים", אני מתעדת חדרי השכרה לפי שעה, שבהם מופיעה דמות שפניה מרוחות במסכת יופי בצבע לבן. עבודה זו נודדת במרחבים פטישיסטים המייצרים חושניות מיידית ומלנכוליה מתמשכת, ומגבירה את הנטייה לגעגוע ותשוקה לדבר שאינו קיים.

בעבודה mori memento (זכור את המוות), נראים עצמים המתכתבים עם ריקבון וסופיות.

בעבודת האנימציה, "llorona la", אני מייצרת עולם אוטופי בה הדמות הראשית עומדת כישו השופט, כשלמרגולתיה גושי נפט המדמים גופים הרואיים, ובמקביל משחררות הדמויות את הליבידו. תחושת המיסוך הנוכחת בכל אחת מעבודותיי יוצרת דיסוננס בין האמת לשקר, בין החי למת ובין הגלוי לנסתר.