ניצן בר-שלום | Filtered Identity
העבודה שלי עוסקת בייצוג עצמי ושאלות על אידיאל היופי, מתוך התעסקות באמת צילומית, בהתייחסות למרחב הדיגיטלי בכללי ולאינסטגרם בפרט, תוך שימוש במיסוך והרחקה.
אני מבטאת את המיסוך והרחקה ע״י שימוש בפילטרים של “יופי” (beauty filters) מתוך האינסטגרם.
הפילטרים פועלים אוטומטית לפי הפרמטרים שלהם ומחליטים באיזו צורה "לתקן" את הייצוג שלי.
הפורטרט המעוות (והלא מפולטר) שיצרתי מציג את הדיכוטומיה בין איך שאנו רואים את עצמינו (בעיוות/סלידה) לבין איך שאנו רוצים לייצג את עצמינו (הפנטזיה).
הנושא החל לעניין אותי לפני יותר משנה, כאשר נכנסו לתקופות של סגרים בשל הקורונה.
ההשתהות המרובה במדיה (אפליקציות ומפגשי זום) העלו את כמות הפעמים והזמן שאנו מתמודדים עם המבט בעצמנו, דבר שהוביל להקצנה בחוסר ביטחון ובמודעות עצמית מוגברת ומעוותת. עניין אותי השימוש בצילום ובמיסוך ליצירת דימוי שקרי (ממש מסיכה), תהליך שלאט לאט פוגע במבט העצמי. כבר לא צריך ניתוחים או לדעת להתאפר בכלל, הפילטר ״פותר״ את הבעיות. אך ההתמודדות עם המבט העצמי חוזרת יום יום, שעה שעה ונוצרת סלידה מלהציג את עצמנו באמת, נקיים מכל מיסוך.
ב- 2018 נתבע המונח "Snapchat Dysmorphia", המתאר מקרים בהם העצמי המפולטר הופך להיות האופן שבו המשתמש רואה את עצמו. אם פעם נשים היו מביאות תמונות של סלבריטאיות שהן היו רוצות להידמות אליהן, היום הן מביאות תמונות של עצמן עם הפילטר. כלומר היום אידיאל היופי זו בעצם הפילטרים הללו והנוכחות שלנו כבר לא מספיקה.
החשיפה הבלתי נגמרת לשצף דימויים "מתוקנים" במדיות החברתיות יוצרת כמיהה לסטנדרט לא מציאותי. הפילטרים משנים את מראה הפנים בסלפי בכך שהם הופכים אותן לכאורה לאטרקטיביות יותר, בהתאם לקריטריונים של יופי המקובלים בימינו. השינויים (לרוב) נעשים בצורה עדינה, וכמעט בלתי מורגשים. אך למרות המושג "ביוטי פילטרס" הדימוי המתקבל בסופו הינו מעוות.