רונית שקלובסקי – זמן נתון: מילואים
ב- 7.10.2023 התגייסתי למילואים, בסיס חצי עורפי, עבודת משרד, מפגש עם חיילים. העבודות שלי אינן מנסות לתעד את מלחמת 'חרבות ברזל' או את הזוועות שהתבצעו, אלא מנסות להעביר את החוויה האישית שלי בתוך ארבעת החודשים הראשונים למלחמה, את המפגש עם נוף של בסיס, חפצים, אנשים; וכן חלל, זמן, אור/צל, קומפוזיציה, זמן.
התצלומים נעשו במצלמה אנלוגית ומצלמה דיגיטלית לחליפין. הבחירה בין שחור לבן לצבעוני נעשתה מתוך תחושת בטן רגעית. המוטיב המוביל היה תמיד – ציפייה למשהו חדש, טוב יותר, או המחשבה על תקיעות ואיך ניתן להמשיך מפה.
לפני היות הצילום, הציור הוא זה שסיפק את מראות הזוועה של המלחמה. ליאונרדו דה וינצ´י טען שבציורי מלחמה/קרבות, ליוצר צריך להיות האומץ והדמיון להציג את המלחמה ללא רחמים, ובכל זאת מקובל לטעון כי הציור של שדה הקרב הוא יפה, אומנותי ואסתטי.
במהלך המלחמה הנוכחית, ממש מתחילתה, אנחנו מוצפים בדימויי קרבות וזוועות שלא האמנו שבני אדם יכולים לבצע. הדימויים כל כך נגישים עד שאין יותר מקום לדמיון, וקשה לחשוב על אסתטיקה בהקשר הזה. ומכאן בעצם בחרתי לחשוב על נתיב אלטרנטיבי – מרכיב מרכזי בתצלומי מלחמה מתפרש כזיכרון קולקטיבי, נשען על דימויים שחקוקים בזיכרון, וכל צילום חדש מתפרש גם לאור תקדימיו; ולכן כל צילום מייצג בעצם לא רק את המציאות, אלא גם מעלה זיכרון, ומספק נקודת ציון לאירועים היסטוריים.
 |
 |
