שירה אורונבייב – דימוי מעברי
גוף העבודות שלי עוסק בניסיון לצלם דימויים מעברי, הדימויים קשורים לחוויות ראשוניות של ילדות שאותן הצלחתי לעבד רק בשלב מאוחר יותר. פלאשים מהחוויות צפים לתודעה ומיד נעלמים, אך התחושה שהם משאירים נעשית לא ברורה וקשה לפיענוח.
כשאני משתמשת במצלמה אנלוגית אין לי דרך לראות את התמונה מיד, כך נדמה לפעמים שהזיכרון שלי מודחק לחושך המוחלט של התת מודע עד שלחיצה על טריגר תשחרר הבזק ואבין מה חוויתי ומה היה.
הזמן שעבר מאז אותם רגעים שנצרבו בזכרוני מתעתע – האם הרגעים האלו היו אמיתיים בכלל, האם הם ממשיכים להתקיים אך ורק בראשי? הגבול בין המציאות לפרשנות האישית שלי דק מדי, לכן אני נוטה לא לנקוט עמדה חד משמעית לגבי הזיכרונות. מצד שני כשאני מסתכלת בצילומים שעשיתי הזיכרונות הללו נראים בעיני אפורים וקודרים, ומפורקים למיליוני נקודות של חושך ואור.
הסרט המוקרן מהווה כותרת לתהליך חשיבתי על צילומי הסטילס. קטע הוידאו מורכב מצילום ישן שעבר עיבוד והוא מעין היבריד של העבר. המצולם נמצא בדהייה עם רצון לחקות את פעולת הפיתוח שמעוררת אותו לחיים שוב.
 |
 |
