כתיבה שנה א', בן שמואלי

בן שמואלי כתיבה שנה א', מתוך מחזור שירי אמסטרדם

 

כשקרסת במרכז העיר

כשקרסת במרכז העיר
גשרי אמסטרדם ויתרו
על התעלות
ונסקו יחד עם השחפים,
והגגות המחודדים
סירבו להמשיך לתמוך
בקו הרקיע של
אמסטרדם.

כשקרסת במרכז העיר
מזרוני אמסטרדם מאסו
בברכיהן המשויפות של
הזונות,
והזית את מי האמסטל
הדלוחים, עד שהם נראו כמו
דיוקן השמן של אלוהים.

חמשעשרה יורו

כשפתחת את הדלת
והזמנת אותי פנימה,
הרוח חתכה דרך
גוף המלאך שלך
שלא נע ממקומו.
שאלת
"מה העניין?"
ונשמע שהתכוונת לזה,
אז השבתי
שאלה הקור
והגראס
והכסף.
היו לך את העיניים
האפורות ביותר שראיתי.
ובכיס המכנס שלי
התפלשו
מצית פלסטיק
פקק בירה
כרטיס TRAM
מקומט מדי, ואיזה
חמשעשרה יורו.
לנגד האדום הדוחה
שהשפריץ על מצחי
ונשפך ממנו על
השדיים העייפים שלך,
לא מצאתי משהו
יפה במיוחד
לומר.

השעונים של יאן
אני זוכר את עצמי
מביט עלי מהצד
כשרקדתי ואלס לבדי
באמצע כיכר רמברנדט.
זוכר אותי
מרים אבנים
ותולש ענפים,
וסוקל כל דבר
עם זוג כנפיים.
שוק האמנים השבועי
המה ציירים
שהסתובבו בין פסלי הלוחמים.
חלקם אפילו עצרו
ושאלו
למה אני הורג את כל היונים האלה,
אבל לא הייתה לי תשובה טובה
אז סתמתי.

מאוחר יותר חזרתי לחדר;
ניערתי מעצמי את העשן,
וזחלתי למיטה.
והשעונים בדירה של יאן
צלצלו יחד באותו לילה;
כל מאה השעונים
בכל שעה
כפי שעשו בכל לילה
מאז שהגעתי.

אנה

לא מצאתי
בכל אמסטרדם
זונה שנראית כמוך, אנה.
וחיפשתי,
אלוהים כמה
שחיפשתי.

אמסטרדם הקטנה

קניתי את אמסטרדם
בחמישה וחצי יורו
ודחסתי אותה לתוך
כדור זכוכית קטן.
ושמרתי אותו קרוב לגופי
את כדור הזכוכית הקטן,
לאורך כל הדרך הביתה
דאגתי שהוא יגיע לנועם
שלם.
כשנתתי לה אותו
היא ניערה אותו, ויצרה בפנים מערבולת
של המון קישוטים קטנים;
וגם כשהזהרתי אותה
שאם היא לא תפסיק
כל האנשים הקטנים
יפלו מהאופניים הקטנים שלהם
היא המשיכה לנער את אמסטרדם
ולצחוק.