טקסטים של שנה ב' עלו לאתר היוקרתי 'העוקץ'!!!

טקסטים בנושאים חברתיים-תרבותיים שנה ב' כתיבה. באתר היקרתי 'העוקץ'.

 

ביקורת אינטימית
מאת סטודנטיות וסטודנטים מהמחלקה לכתיבה ב"מנשר"
פרוייקט סיום של הקורס לכתיבה ביקורתית – "בין ובתוך הגבולות", בהנחיית עדי שֹורק
הטקסטים שמובאים להלן נכתבו מתוך שיטוט של מחשבה והכרות עם טקסטים ביקורתיים בנושאים הקשורים בפמיניזמים, סוציולוגיה, פוסט-קולוניאליזם, וביקורת על תרבות הצריכה. קראנו מאמרים, טקסטים ז'ורנליסטיים, מסות, שירה וספרות. השיטוט החוּצה הוביל גם פנימה, אל ביקורת-תרבות אינטימית שהולידה את הטקסטים הבאים:
הטקסט של גל עזרן "דלקת סימפונות, סימפוניית מדבקות" מתאר בחורה המגיעה לרכוש תרופות בסופרפארם ומתמודדת עם גודש המבצעים והפיתויים שצצים ומתגברים סביבה בפיתוי מחניק. "אוטוריטה" מאת תמר שילה נע סביב המסע רב השנים שעברה ריטה, עד שאימצה מחדש את שם משפחתה הפרסי, ובודק בעדינות את ההקשרים המגדריים והמזרחיים הקשורים בכך. "המשיח" מאת עמרי בר-אדם מעלה באופן פיוטי נוקב ומרגש את הִדחקותו של בחור הומוסקסואל אל מחוץ לקונצנזוס המשפחתי ואת האכזבה שכולם לכודים בתוכה, בציפיה לחתונה ובחיפוש אחר "סימטריה גמורה". "חשופה" מאת מרינה שורובה, מתאר אישה צעירה המגיעה לבקר את חברתה במועדון חשפנות ומנסה להתמקם לרגע באפשרויות הבלתי-אפשריות המוצעות לה שם.
בטקסט "ילד אסור / ילד מותר" מאת דניאל שפירא מעזה הכותבת לשאול את בן-זוגה האשכנזי האם מראהו הבהיר "עזר לו להתקדם בחיים". תוך כדי שיחתם, המשעשעת והכואבת במקביל, עולה התובנה כי לא רק חוויות של השפּלה מעצבות את האדם, אלא גם חוסר בהן. "ברביות" מאת מירי אבשלום מתאר סיטואציה של עירוב מגדרי בין שני ילדים, סיטואציה שמשתנה כאשר מגיע מישהו לבקר. אז הבן והבת משחקים בנפרד, שאיש לא יראה אותם חורגים. "חושך", מאת רעות ליברפרוינד יוצר מעין תמונת מראה של אישה וחושך – מצד אחד הפחד מפני זרים בהליכה במרחב הציבורי, ומצד שני ההנאה או ההזדקקות לחושך בסיטואציה אינטימית עם בן-זוג. "הצ'וצ'יקים" מאת יוסי יוסף, הוא טקסט הבודק את ההיסטוריה של שם המשפחה המקורי של הכותב – שם שמקורותיו כורדיים ואשר נוצר, כפי הנראה, מתוך תנועת הגירה משובשת של הסב. הכותב מתחקה אחר האפשרויות השונות להִתהוות שם המשפחה המשונה, ואחר האפשרויות שלו-עצמו לאמצו מחדש, מתוך פעולת-תרגום וממקום של גאווה, אל מציאות חייו.

 

"היה היה איש מבוגר, ורידים ורדרדים פורחים בלחייו ושפמו מאפיר, שנפגש שוב עם חבריו
הפרופסורים במועדון הסגל. תריסר פרופסורים עדויי פפיונים חגו בנחת, עישנו סיגרים ומקטרות או
נחו בכורסאות עור, בעת שחוקר אחד ניגן בעצלתיים ואלס של שופן. או אולי עשו הם דבר־מה
אחר – הם לא רצו שנדע. הם חילקו את עולמם לעולם 'כאן' ולעולם 'שם'.
העולם שם היה 'תרבות מדעית' (Williams 1983,91). הוא היה צבעוני, אך בגוונים כהים בלבד"

[מתוך "בין ובתוך גבולות התרבות" מאת סמדר לביא וטד סווידנברג, "תיאוריה וביקורת" גיליון 7, חורף 1995]