חדשות מחלקת כתיבה נובמבר 2020
- עם אור חיים בן עטר, סטודנט במחלקתנו, על הביקורת (המעולה) בסופ"ש האחרון בעיתון "הארץ" ועל ביקורת בכלל
- שישי האחרון בהארץ, ביקורת מעולה על ספרה השלישי, "בורא מיני יללות", של לורן מילק בוגרת מחלקת הכתיבה:"אני אשה בורחת מצירי לידה לעיר רחוקה. מתוק לי בשמים וקר לי על האדמה"מתחילת דרכה, שיריה של לורן מילק היו ספוגים ארוטיקה מתפרצת. ספרה השלישי, "בורא מיני יללות", ששיריו משוחררים לחלוטין, מסתמן כטוב שביצירותיה
פורסם ב-12.11.20 מו"ל: הוצאת טנג'יר, עורכ/ת: אפרת מישורי מס' עמודים: 55
את שירתה של לורן מילְק, ילידת 1974, אני מלווה בקריאה מאז תחילת דרכה בעולם הספרות, עוד מהימים שפירסמה שירים ראשונים בכתב העת "מטען" של המשורר המנוח מקסים גילן. אפשר לומר שכבר אז ומעט אחר כך, כשהוציאה את ספרה הראשון "דם הבתולה" (גוונים, 2000), ראיתי את כישרונה הפואטי המוכח. אלא שעם השנים, וזה לה ספרה השלישי, "בורא מיני יללות", שבא אחרי "פרפר פרלין" (ספרא, 2012), שעליו זכתה בצדק בפרס אס"י של איגוד הסופרים, נראה שהשתבחה ביותר. ולאו דווקא משום איזו מטפוריקה מורכבת, כפי שטוענים המשוררים יעקב ביטון ואפרת מישורי, עורכת הספר הנוכחי, בדש העטיפה, אלא משום שהיא דבקה, זה טבוע בליבת שירתה, בממד עומק של ארוטיות מתפרצת, תוך ויתור על איזה קיטש של גותיקה, שליווה לא אחת את שיריה הראשונים והבוסריים. רוצה לומר: נשתחררו השירים, וזה האחרון הוא הספר הטוב ביותר שלה.
המבקרים וידידיה המשוררים רוצים להדביק לה תווית של אקטיביסטית פמיניסטית, ואמנם יש לה צד כזה בשירים; אך יצוין מיד שהוא לא עיקר שירתה אלא רק צף על פני השטח ומדובר בשל היותו נושא חם וחשוב. לא פלא.
מילק עברה בעבר, בהיותה בתיכון, אונס — כפי שמצוין בקומוניקט הנלווה לספר שנשלח אליי. אך היא לא התרחקה מעולם הגברים כמו מאש ולא התרכזה בשירה מיזאנדרית (שונאת ומבקרת גברים), שקולה נשמע לאחרונה ברמה בקריית ספר שלנו.
מילק כמשוררת בחרה בדרך אחרת, ואולי בעצם הדרך בחרה אותה, כי בליבידו של יצירתה, ולא באופן מטפורי, ולמרות השוביניזם הנפשע שהיא נתקלה בו לא אחת, יש לא רק כמיהה לאיש אלא ממש רעב לגבר — גם אם נגייס כל מיני סובלימציות בדמות מטפורות של פרפר הנמשך לקוץ, הקיימות בשירים, לטובת הטיעון שמדובר בשירי מחאה. כן, המחאה קיימת, אבל העיקר בשירים הוא מאבק המינים הבלתי נמנע, שיוצר מתח תמידי־טבעי בין גבר כובש ובין אשה פתיינית. זה נשמע מיושן, אבל זה כל כך מוחשי ומקורי בשירים עצמם. אפילו את הספר היא מסיימת ברצון לזוגיות ובקריאה שלדוברת יהיה בעל. יוכלו חכמי השיר לטעון שהיא אירונית כאן, אבל היא לא.
להמשך קריאה לחצו כאן.
- עם אור חיים בן עטר סטודנט במחלקתנו:
יש דברים שהאוזן לא יכולה להעביר למוח.
בדיוק כמו שיחת הטלפון שקיבלתי אתמול מיותם שווימר, העורך, שאמר לי שהספר שלי נכנס אל מצעד הספרים של משרד החינוך.
אז תודה לידיעות ולהוצאת טל מאי שנתנו לי את הבמה וגרמו לחלום הלא מציאותי הזה לקרות
וכמובן תודה למשרד החינוך על הבחירה המשכילה
- עם דוד צח סטודנט במחלקתנו:
הגיע אליי גיליון מאזניים שבו פרסמו את הסיפור הקצר שלי שזכה במקום הראשון (מתוך 3000) בתחרות אגודת הסופרים.
חשבתי לכתוב משהו שנון, אבל זה פשוט מרגש וזהו.
תודה למיכל חרותי העורכת הנפלאה
תודה לבית ספר מנשר שנתנו לי כלים לבטא שגעון.
תודה למוסיקה שתמיד משבצת את המילים שלי במקומות הנכונים, בחלל הריק.
- עם אור דורון בוגרת מחלקתנו על ספר הילדים שכתבה בזמן לימודיה:
ספר הילדים שלי, מפעל החלומות של עמית, עשה היום קפיצה קטנה לחדשות הבוקר של קשת.
כחלק ממיזם "מסיבת פיג'מות" של בית הספר "שרונה" שבכפר יונה, מורים ומורות רבים החלו בהקראת סיפורים לילדי הכיתה, רגע לפני שהם נרדמים, בזום. מדובר על יוזמה סופר נהדרת שאין לי ספק שיש לה ערך גדול עבור הילדים, וממש כיף לי שהספר שלי, שמראש נכתב על מנת לספק לילדים רגעים קסומים של עולם שבו הכול יכול להיות, הוא חלק מיוזמה שהופכת את התקופה הזו לקצת יותר נעימה.
לצפייה לחצו כאן.
